בשורות

בשורה

שְׁנֵי תְּרָנִים אֲדַמְדַּמִּים

הוֹפִיעוּ בַּחַלּוֹן

וּכְבָר אֲנִי כּוֹתֵב לְךָ.

אוּלַי כְּדֵי לִנְצֹר אֶת הָרֶגַע

שֶׁאַתְּ מִטַּלְטֶלֶת עֲדַיִן בֵּין גְּדוֹת

הַיֵּשׁ לִגְדוֹת הָאַיִן, שֶׁכָּל רוּחַ קַלָּה

יְכוֹלָה לַהֲפֹךְ אוֹתְךָ עַל פָּנֶיךָ,

כְּאִלּוּ אֵינֵךְ. וּכְלָל

אֵין לָךְ גּוּף, וְנִסְתָּרוֹת

דְּרָכֶיךָ, אֲבָל אוּלַי

אֵי שָׁם כְּבָר גּוֹזְרִים לְךָ

נְשָׁמָה בְּמִדּוֹתֶיךָ.

בשורה (2)

בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה מֵחֵיפָה

הִתְפַּתֵּל הַכְּבִישׁ כְּמוֹ זָנָב

שָׁחֹר שֶׁל הַלַּיְלָה. הַיָּם 
חָלַף עַל פָּנֵינוּ כְּמוֹ סוֹד

גָּדוֹל וְאָפֵל. שׁוּב הָיִינוּ

רַק שְׁנֵינוּ. שְׁקֵטִים

וְרֵיקִים מֵהֵרָיוֹן.