דפים משורר
אֲנִי פּוֹקֵחַ עֵינַיִם בַּבֹּקֶר
דָּבָר רִאשׁוֹן
מְחַפֵּשׂ אֶת הַגּוּף
לִלְבֹּשׁ.
הוּא מֻנַּח הֵיכָן שֶׁעָזַבְתִּי
אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה,
מְקֻפָּל.
כָּכָה כְּבָר שָׁנִים.
תָּמִיד אֲנִי מוֹצֵא וְתָמִיד
נִבְהָל.
[מתוך הספר "אני ולא מלאך" שיראה אור בהוצאת הליקון]
מתי הוא יראה אור?
מתי יבקע לתוך השמש
כמו פרח סגור שמציץ אל עולם חדש?
שיר נפלא
היי שירה,
תודה רבה. לא הרבה זמן מפריד בין הספר לשמש, ממש בקרוב.
איכשהו יש בשיר הזה משהו משעשע וגם משהו נוגע ועצוב ואפילו שביב צמרמורת.
וחייבים לקרוא אותו שוב, וגם זה נהדר.
כל כך פשוט, ובכל זאת כל פעם "נבהל",
מענין אם הבהלה היא שמעוררת כמו תינוק שיוצא מהבטן ןנבהל, מתחיל לבכות, או… יש משהו מבהיל… שרק בבוקר רואים אותו?
להתראות טובה
נהדר.
בהצלחה עם הספר.
איזה יופי.
אוהבת. מקסים מסור לו דש ושמור עליו כי הוא שומר עליך
יפה, נגע לליבי, אולי בגלל שאני מאוד קשורה לגוף שלי וזה קורה לי גם לפעמים