סדר-יום משורר וסופר
בע"ה
סוגיה בבית הכנסת ,ערב ראש השנה .
ראש השנה קרב.כמעט וכבר מגיע, וסוגיה קשה עולה בבית הכנסת בו אני מתפלל מדי יום.שבת.וחג: החזן הראשי של בית הכנסת מבקש לקבל שכר תפילה עבור תפילתו (אשר יפה היא, בעיקר מנגינותיה הנפלאות).והעניין אינו פשוט כלל שהרי מחד, בעדות המזרח ידוע שלא משלמים שכר תפילה לעובר לפני התיבה.(אולי ראוי לציין שאצל בני אשכנז נהוג ההפך הגמור).אולם מאידך, המחשבה על תפילות ראש השנה ויום הכיפורים בלעדיו מעוררת בי צער רב. מה גם שאדם זה זקוק לצדקה, אך בית הכנסת מוכן לתת לו את כסף הצדקה ללא קשר לעניין התפילה, והרי איזה אדם רוצה לקבל צדקה כאשר הוא יכול לקבל שכר?
השאלה שעולה מהסיפור הזה, בעיניי, היא שאלת המסורת. עד כמה אנחנו צריכים לעמוד על המוסרת בבחינת ייקוב הדין את ההר? ובעל הקורא בתורה אומר:מדוע שהוא יקבל ואני לא? וראש הוועד אומר אותו הדבר והמתנגדים לתשלום אומרים שאין לדבר סוף.ובכל זאת משמעות הדבר היא שהחזן הראשי ייאלץ להדיר את רגליו (וודאי אף רגלי ילדיו ורעייתו) מבית הכנסת לכל הפחות במהלך החגים.השאלה קשה.האמת פה אינה ברורה, לכל הפחות לא לי.אבל צער המחשבה על תפילה בלעדיו כואב לי מאוד.
נראה לי די ברור שמי שעובד צריך לקבל שכר על העבודה שלו.
ולעניין המסורת, מה בדיוק החשיבות של המסורת הזו? איזו משמעות יש לה? והאם המשמעות הזו חשובה יותר מרגשותיו וכיסו של בן אדם?
זה מה שמעצבן אותי לפעמים אצל דתיים. מתעקשים על כל מיני שטויות ושוכחים לגמרי את "בין אדם לחברו".
צדקה הופכת אותך לתלוי באחרים
אתה תמיד עני
השכר משחרר
את צודקת.לעיתים נוצר מצב שבו שוכחים. אבל אין להכליל ולכתוב "אצל הדתיים". (זו דעתי)
אתה צודק שזוהי הכללה לא מוצדקת. לפעמים אני נסחפת אליה…מצטערת.
הי יאיר
קפצתי לביקור מהבלוג השכן. אתה מוזמן לבקר (תקליק על שמי למעלה – תגיע)
אני חושב שיש ענין מובנה בדת ובמסורת ישראל שלפיו המנהג חשוב כדת. זה מנגנון שמונע התפתחות ושינוי. כלומר התפתחות כן, כל עוד היא איטית. שינוי או מהפיכה -לא.
במציאות הישראלית קשה להתפרנס. הבנאדם נותן כאן עמל יפה, מדוע שיהיה בסופו של יום זקוק לצדקה. מדוע להפוך את העמל לנזקק? זה יהודי? עבודה אינה רק נותנת יציבות כלכלית ומעמד חברתי, היא נותנת גאווה, זהות ועתיד. למה לצמצם דעתו של אדם, כשאפשר להרחיבה?
אני מציע שתערכו יום או ליל לימוד בנושא בבית הכנסת ותביאו לדיון לא רק דיעות שלכם, אלא דיעות רבניות, משניות, הלכות ואולי גם דברי פילוסופיה (אני חושב על הרמב"ם). תפתחו דיון. אני בדיוק אחרי יום בהקהל וראיתי בני תורה וחילוניים כמוני מתדיינים יחד על סוגיות דתיות וחברתיות. קחו דוגמא. תפעלו כקהילה.
אנא,קרא את הפוסט שנקרא מוצאי ראש השנה.תראה מה קרה.ראוי להבין כי קהילה ככהילה (ולא משנה איזה קהילה זו)יכולה לפתור סכסוכים ע"י לימוד רמב"ם וילוסופיה. ומדוע מנפנפים ברמבם כ"כ?מה מידת ההעמקה שלך בו?