אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
פורסם בערב החג במוסף תרבות וספרות של עיתון הארץ
מוקדש ליעל לישראל
כְּבָר שָׁנִים שֶׁאֲנִי מַבִּיט אֶל הָעוֹלָם מִבַּעַד לְזוּג לַפִּידִים.
רַק בְּמַזָּל מָצָאתִי אֶת עַצְמִי נִשְׁמַט לְתוֹךְ שִׂיחָה עִם מָרִינָה,
פִּתְאוֹם הִיא לֹא זָכְרָה אֶת שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי.
"בֶּן-מֹשֶׁה", אָמַרְתִּי בִּמְהִירוּת
בְּטֶרֶם יִתְנַפְּלוּ עָלַי הָעִירָאקִים שֶׁל מִשְׁפַּחְתִּי.
גַּם כָּכָה הֵם רוֹדְפִים אַחֲרַי שֶׁאָבוֹא לִלְוָיוֹת,
חֲתֻנּוֹת וּלְחִיצוֹת יָדַיִם מְזֹרָזוֹת
בְּעוֹד שֶׁאֲנִי הֶעֱדַפְתִּי לְהִתְנַפֵּל עַל הַגְפִילְטַע שֶׁל הַמַּעֲרָב:
מוֹצַרְט, שְׁטְרָאוּס, אוֹפֶּרֶטוֹת שֶׁל אוֹפֶנְבַּאך –
וְהַסַּמְבּוּסָק מֵעִיק, בְּחַיַּי שֶׁהוּא מֵעִיק,
וְגַם בָּאךְ נִמְאַס אַחֲרֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה.
הָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ בּוֹעֲרוֹת, אוֹמְרִים לִי
וְלֹא יוֹדְעִים שֶׁזֶּהוּ אֲדֹם הֶחָזֶה שֶׁמְּנַקֵּר אֶת הָעַיִן.
גַּם צִפּוֹרִים לוֹכְדִים בַּמִּזְרָח
אֲנִי מְנַחֵם אֶת עַצְמִי, וְיוֹדֵעַ
שֶׁכָּל מִלָּה שֶׁאֹמַר תִּתְבַּשֵּׁל הֵיטֵב
בְּטֶרֶם תִּתְעוֹפֵף לְזִכָּרוֹן שֶׁל שֵׁם-מִשְׁפָּחָה אָרוּר
הַמּוֹלִיךְ אוֹתִי קָדִימָה לְאָחוֹר.
זה נפלא.
וגם הזדהיתי. מחליפה את העירקים בפרסים, את הסמבוסק בקיופטה בירינג"י, ומתנגן ממני אותו השיר בדיוק. והגפליטע של המערב: יוקר, פשוט יוקר, יקיר היקר.
מה זאת אומרת יוקר? הגפילטע של המערב הוא הצמרת החגיגית של החיים! איך זה לדרוך על שטיחי החיים הפרסיים?
אחלה. מה גם שדרכתי עליהם תרתי משמע, כי היו לנו בבית שטיחים פרסיים ענקיים, ואני דמיינתי כל העת רק את הידיים הפעוטות של ילדות פרסיות עניות וקטנות שארגו אותם, ולא יכולתי ליהנות מהודם הרב. גם זה יוקר. הכול יוקר. כל החיים זה רווחים והפסדים, כמו שהיה אומר חנוך לוין.
תיזהרי מאשכבה, מחזה מדכא. יש לי חתולה שרק חושבת על אוכל, יש לי יד שמאל שרק מהססת האם ליטול עכשיו סיגריה, ויש לי כמובן זוג עיניים
שלא מצליחות להירדם. את רואה, לא הכל
רק רווח והפסד.
רווחים והפסדים מופיע בעוד מקומות אצלו למיטב זכרוני. גם בסיפורים הקצרים, ואולי אפילו בעוד מחזות. זו היתה המנטרה שלו.
נשיקות לחתולה. ותן לה לאכול. זכור את "שלום לנצח" של אלטמן, איך אליוט גולד מתעורר באמצע הלילה ליללות חתולו, וכמו שפוט הולך לקנות לחתולו את האוכל שהוא אוהב.
אני לא זוכר את הסרט. לתתולה שלי קוראים זלדה. והיא כל הזמן חולמת על כדורי פלאפל צהובים