אַחֲרֵי שֶׁהִתְיַתַּמְתִּי מֵעַצְמִי, נַעֲשֵׂיתִי רָעֵב משורר, עורך ספרותי ולוגם קפקא בלילות
מוֹרַן שָׁאֲלָה אֵיךְ זֶה לִכְתֹּב שִׁירִים.
כְּמוֹ גֵּרוּד בָּרֶגֶל, אָמַרְתִּי.
מְשַׁפְשְׁפִים קְצָת בְּפִנַּת הַשֻּׁלְחָן
וְאַחַר כָּךְ שׁוֹכְחִים מִזֶּה. אֲבָל מוֹרָן רָצְתָה עוֹד,
לְמָשָׁל אֵיךְ מִסְתּוֹבֵב מְשׁוֹרֵר בְּנַעֲלֵי בַּיִת
בַּחֹרֶף, תָּקוּעַ בַּמַּעֲלִית קְנֵה-הַנְּשִׁימָה
מְצַוֵּחַ אֵיךְ יַשִּׂיג סֻלַּם כַּבָּאִים
עַכְשָׁו,
כְּשֶׁאֵין לוֹ רַגְלַיִם?!
אהבתי
מירי היקרה, אני מאוד שמח שאהבת את מה שכתבתי. יש לנו גם מכר משותף. יש לנו
שנה חדשה, חלון בלי צבע ושמש אחת. יש אפילו ירח שאינו עוצם עין בלילות.