עדנה גור-אריה
ילדות מאושרת בשדות בין צהלה לנוה מגן.
וזה היה מזמן.
לימודים, צבא, נישואים, ילדים, לימודים, גירושים וחזרה ללימודים.
כיום יש לי אפילו שני נכדים שממלאים את ליבי שמחה.
עם הפרישה מהעבודה התחלתי ללמוד פיסול.
היום אני גם מציירת ולא מזניחה את הצילום בו תמיד עסקתי.
ממש ציור, קומפוזיציה, צבע עז, הכל.
תודה סבינה.
עדנה, צילומים שלא יביישו צלמי קלאברים ומארגני מסיבות באיצטדיוני כדורגל. אולֶה!
מלבד הקרקע של התמונה הראשונה, אחריה באמת הכל רוקד בצבעים וקומפוזיציות. מקווה שהיה לך כיף 🙂
המצלמה, אמיר, מאפשרת לי להנות גם במקומות שאיני שייכת אליהם. המצלמה היא מגן נפלא המאפשר הסתכלות ללא הפרעות מבחוץ.
ריקוד, ריקוד, עדנה. שני האחרונים מרקידים ממש. מה, טנגו?
יפהפה.
ריקוד של צבעוניות מוזיקלית!