eden כיום לאחר הפרישה מהמכללה אני עוסקת באמנות. אפשר להגדיר אותי כאומנית רב תחומית. אני מצלמת מפסלת ומציי
אני מתביישת!!
אני מתביישת! אני מתביישת, שאנשים השייכים לבני הלאום שלי, יהודים, נוהגים כפי שנוהגים אנשי ההתנחלות בחברון.
לאחר שפונה בית המריבה בחברון, צריך היה להעלות את אותם צעירים ומתנגדים לפינוי הבית, למשאיות ולהכניסם קודם כל למעצר ואחר כך להעמידם לדין.
הביזיון הגדול הוא, שאפשרו להם להתנפל על הפלסטינאים חסרי הישע ולערוך בהם פוגרום כזה. הצבא צריך היה להתפרש ולהגן על אותם פלסטינאים ממעשי ה"נקם" של הצעירים. במי הם מתנקמים? מדוע לא יתאמתו עם שוטרים וחיילים?
אם היו שואלים אותי כיצד להתמודד עמם, הייתי מנתקת להם מים וחשמל ממדינת ישראל, משיגה את הצבא, ומשאירה אותם לבד. אז נראה את "הגיבורים האלה".
אוי לי שאני חיה במדינה שכבר איני מרגישה שהיא שלי.
לא סוד שהמדינה כושלת בטיפול בעבריינים, וגם מסוג זה.
בסוף ניאלץ כנראה להשאיר אותם שם וללכת. שיבלו עם החמאס באותה מיטה.
עוורון. מאז ולתמיד.
שחר, זה גאוני. אימצתי.
עדנה, לדעתי זו רק ההתחלה. אנחנו בתחילתו של עידן מטורף. מטורף לגמרי.
אני אישית הייתי משאירה אותם שם ויוצאת. למה אנחנו לא עושים את זה לעזאזל?
אני מתבייש שבשבוע בו נרצחו יהודים על יהדותם – ביניהם אישה הרה שעונתה למוות, שבעלה שיכול היה להינצל לא יכול היה לעזבה לנפשה,
בשבוע בו המטפלת ההודית גילתה גבורה ואצילות נפש והצילה את ילדם הפעוט תוך שהיא רצה בין מטר כדורים, וזאת לאחר שהילדון הוכה על ידי המחבלים,
בשבוע שכזה מתעסקות הבננות בחשק.
רק למי שחי בתוך פי הטבעת של עצמו יש חשק להתעסק עם הליבידו שלו בשבוע כזה.
הנערים המתפרעים בחברון הם לא תפארת העם היהודי, רחוק מאוד מזה.
גם הבלוגרים פה כנראה חיים על ירח שלא מחמיא להם במיוחד.
יישר כוח, לאלמוני, דבריך נכוחים ונכונים!
ממש יישר כוח! בושה!
מה הקשר בין מה שקרה במומבי, שעליו אני מיצרה וכועסת לבין ההתפרעות בחברון. במומבי לא המדינה שלי הייתה אחראית להתקפה ואף לתגובה. כאן להבדיל זה אצלינו.
מצבך קשה. מה הקשר בין מה שקרה בהודו לבין מה שקרה בחברון. ותאוריך באמת יכולים להיכנס למקום שאותו הצעת לי.
הי עדנה, לדעתי הדרך הנכונה לטפל בהם על מנת שלא ישנו מקרים כאלה היא לטפל בהם בלי תקשורת. בלי לאפשר להם להשיג את מה שהם באמת רוצים (להשיג (תמונות מצולמות היטב שבהם מתנהגים אליהם המסכנים ביד רמה).
ולאלמוני שהגיב אצלך רציתי רק לומר:
סליחה? זה מה שאתה מתבייש בגינו? אז תתבייש לך באמת!
מה אתה רוצה? שנרכין ראש? אנחנו מרכינים. שנכאב? אנחנו כואבים. שבגלל הדברים הכואבים והעצובים בחיים נכנס למרה שחורה ונשכח את החיוך? שנוותר על האופטימיות? שיגמר לנו החשק לחיים? השתגעת? רוצה לתת לפושעים, לרוצחים, לטרוריסטים ולבני משפחתם לנצח? אתה ידידי בדרך הנכונה. אני בניגוד לדעתך חושבת שאסור לתת לאוייב לנצח את הרוח. ודווקא מה שקורה כאן בבלוגיה, ודווקא אנשים שממשיכים להתחתן או לחגוג מסיבות בר מצווה ודווקא אנשים שממשיכים לחיות ולחייך הם הכוח המניע את החיים, ולא מתביישים כרוניים כמוך שלו כולם היו כמוך בתוך זמן קצר היה נמצא פתרון גאוני ל"בעיית היהודים"…היינו פשוט כולנו טובעים במרה, טובעים בים או הכי פשוט קופצים מהגג. זה מה שהיית מעדיף לראות? לבריאות לך ולנפשך!
התגובה של סיגל היא תגובה פבלובית טיפוסית:
רק אומרים את המילים "חברון, מתנחלים, אלימות" וישר מגיעות תגובות אוהדות – הנה! לזה חיכינו! הרי תמיד ידענו שהם שם כולם חיות מהלכות על שתיים, יצורים אלימים שפוגעים בחפים מפשע!!!!
רק מה? מה לעשות שבאותו השבוע קרה מקרה נורא הרבה יותר, דווקא נפל בכניסתו של שבוע החשק אל תוקפו.
והנה מצאו הבננות תגובה ציונית הולמת – להתעסק בעצמם ובתחתוניהם!
וברור שהם עשו זאת כתשובה נחושה לאסלאם העולמי (שיש לו גרורות גם בחברון עיר האבות שנכבשה ע"י אברהם אבינו).
התגובה שלך כ"כ פאטתית ומביכה, שעדיף לה שלא היתה נכתבת.
מדוע האלימות בחברון יכולה לעצור לרגע את ההתפרצות ההורמונאלית אבל רציחתם בעינויים של יהודים אינה גוררת שום עצירה של החשק???
אם היו ממשיכים כאן באוננות הדדית ודאי שלא הייתי טורח להגיב.
התגובה באה בגלל חוסר הפרופורציות.
ואם אינך מבינה זאת מצבך עגום משחשבתי.
הנה נדלקה גם בך האש. פשוט האש השלילית, בדיוק כמו של אלה שחושבים על שבעים בתולות. ואינני משווה ביניכם אלא רק בענייני האש שמתוכה פועלים או מגיבים ואני ואתה לא מאותה מדורה זה הכל, יש אנשים שיודעים לתעל את האש שלהם לחיים ולא למוות, לאהבה ולא לשנאה.
יש אנשים שעוצרים את ההתעסקות הנרקיססיטית בצעמם לנוכח זוועה ויש כאלה שהנרקסיזם עולה בהם על גדותיו.
רק שמופיע האויב בדמות המתנחלים הם מוכנים להניח להתייפות האובססיבית מול המראה ולצאת לקרב. וגם זה רק קרב של נייר.
המחבל היחיד שנתפס בחיים אמר שבית חב"ד היה מטרה כי הוא מקום של יהודים ובני הערובה נרצחו כינקמה על מה שעושה ישראל לפלסתינאים, כך שלפי ההגיון המעוות של רחו הדברים פה, באיזשהו מקום זה הגיע לנו, לא?
ועוד הערה – לא כל מי שכותב מלב כואב ומדעה פוליטית שונה משל חייב בהכרח ואוטומטית להיות מושווה למחבלים צמאי דם שמחוניכים לגאולה דרך המוות ורצוי מוות שלוקח איתו כמה כופרים על הדרך.
גם בי יש אהבת חיים וחיוב לחיים – גם לחייהם של חרדים משיחיים וגם לחייהם של הודים חפים מפשע – ביניהם ילדים ואפילו מאותה המשפחה.
דווקא מאהבת החיים הזו בא הזעזוע לנוכח קרנבל האהבה העצמית של המקום הזה, שנעצר רק לנוכח אירועי חברון.
לשם מתועלת האש שלי – לכבוד למת, לרגש שלא עושה חשק לחשק.
כנראה יש שאוהבים בעיקר את החיים של עצמם. זו האש שבוערת בהם.
אז ברשותך אפנה לשבת לי ליד המדורה ששלחת אותי אליה, מדורת האש האידאולוגית השורפת, שכמובן אנשים מוסריים ורגישים אינם יושבים לידה, הם רק מתחממים מאש הליבידו העצמית.
האלמוני שמגיב,
מדוע אינך מזדהה. אין לך אומץ לומר את הדברים בשמך?
עם אנשים גסים ואלימים ומבחילים דוגמתך גברת גור אריה , לא פלא שאנשים מפחדים להזדהות.
סיגל,
סילפת את דברי האלמוני בעיורון ובחוסר יושר. הוא לא אמר דבר מכל הדברים שניסית לכפות עליו. הוא דיבר רק על **טקט ועיתוי**. זה הכול. אלה לא מילים גסות. כל אחד כמובן רשאי לחלוק על דעתו, אך למה בצורה כל כך שקרית ומתלהמת?
תודה אהיה אשר אהיה.
מדהים הצורך הזה להתגונן – לרגע לא עצרה הגברת הרגישה ומחייבת החיים לחשוב על חייהם, רגשותיהם ועולמם של אחרים – התגובה היא אחת – מי כמוני יודע – מיד לירות בחזרה ולרמוז – באופן עדין יותר או פחות – שמי שמעז לחשוב אחרת הוא לא רחוק מהמחבלים עצמם – אש היגון והצער על הזוועה במומביי כמעט זהה לאש האמונה הרצחנית של חיות האדם שרצו להכות ילד למוות ועינו את אמו הכפותה ואת העובר שברחמה.
רק אש אחת היא אש קודש- אש האומנות (מילא היתה איזו אומנות גדולה בשירי החשק. החשק היחידי היה לעבור הלאה…) – זה קדוש. בעולמם הרגיש של האומנים אסור לפגוע ואין לא כל קשר -מוסרי או אחר – לטבח ביהודים.
דווקא לאלימות בחברון יש לו קשר.
מובטחני שאם לא הייתי אומר את דברי היו שאר המתענגים על עצמם נהנים זה מזיוו המוסרי של זה בעודם משליכים רפש בנוער האלים מחברון.
לאלמוני, סיגל השתתפה באופן פעיל ביותר בשירי החשק (זה בסדר, סיגל, באמת), ובעצם הגנה בלהט וחשק כה רב על עצמה (גם זה בסדר ומובן, סיגל, אף אחד לא תקף אותך אישית ולא התכוון אלייך ספציפית). רק חבל שעשתה את זה בצורה מכוערת, שקרית, גסה ומתלהמת. היא נעימת הליכות בדרך כלל. הפעם מעדה. לא נורא. שבת שלום לכולם.
ל"אני מתביישת" וליהוה (יהיה אשר יהיה)
כל הכבוד! תמשיכו לייסר אותנו על הדרך הרעה שלנו.
…ולמתנחבלים האלמונים והפחדנים
לא תהיה תקוה.
איזו תגובה עניינית , בוגרת – תאווה לעיניים…
מתנחבלים -אחלה ביטוי.
למה אין פלסינחבלים? הרי אחוז המחבלים ביניהם גבוה יותר?
אה, כי זו גזענות…כמעט שכחתי…
לא השתמשתי בביטויים גזעניים. מי שמושך לכיוון זה הוא דוקא אתה האלמוני. וכן איני רוצה שבני עמי יהיו כמו המחבלים שפעלו במומביי. האם זה כל כך רע לרצות זאת ולהתנגד לפעילותם?
אומרים שקללות חוזרות וחלות אך ורק על ראש המקלל. כמו בומרנג כזה.
(אם זה נכון או לא נכון אין לי מושג)
זאת לא היתה קללה. סתם עובדה.
סיגל אני מסכימה איתך. אבל מצד שני אם לא הייתה תקשורת יכול להיות שהם היו מתפרעים ועושים את אותם מעשים, רק שאנחנו לא היינו יודעים.
הי עדנה, המתנחלים יודעים מראש שיפנו אותם, למען ההגינות אוסיף שלומר מתנחלים זו הכללה,חושבת שמדובר על קבוצה קטנה בתוכם שבעד להבעיר אש ולנצל לשם כך את התקשורת, ולכן, מאמינה שלולא סיקור לא היה לאש דלק ששווה את המאמץ.
לגבי התגובות שקיבלתי כאן, לבעד ולנגד אגיב כאן ברשותך:
לכל המגיבים האנונימיים המצחיקים, אם קוראת פשוטה כמוני מסוגלת לזהות אתכם תחת אלמוניותכם רק מאופן סגנונכם גם המנסה להתחפש, אני לא מבינה בשביל מה אתם טורחים להתנתק ולהתחבר. פשוט תגיבו תחת שימכם האמיתי. אני לא נושכת, ומעולם לא נשכתי אם אין ענייני חשק במצע. לו הייתם מזדהים הייתי מתכתבת אתכם ביתר רגישות מכיוון שאם אתם חבריי ודעותינו שונות אז כדאי ואף חשוב לדבר. מה שקורה כאן (התחבאות תחת אלמוניות), הוא סיבה להתבייש ביותר.
כבר כתבתי שאנחנו יושבים בשתי מדורות שונות, קראתי בקשב את התגובות ואף הבנתי שיש אנשים שכואב להם יותר כי הם צועקים וזועקים ולא עוברים לסדר היום כדי שלא יחשבו שהם לא רגישים. אני שונה טוב? אני יכולה אחרי לוויה של מישהו יקר קרוב, למצוא את עצמי לוחשת מילות אהבה לאהוב. בדיוק מהסיבה הזאת…שהחיים ממשיכים לחיות.
והכאב? בטח שכואב, שמישהו יתווכח איתי עכשיו שאחרי מות קרוב אישי שלי לא כואב לי. בטח ובטח כואב. אבל אני מאמינה באמונה שלימה בהמשך החיים. והדתיים שבינינו, דווקא הם יכולים להבין זה. ברצח המזעזע שאירע בבית חבד סופר על הורי אשת הרב שכבר ידעו שאסון ממשמש ועדיין לא נגמר האירוע, ישבו בני המשפחה בערב שבת ושרו שירי רוממות הרוח. שירי אמונה באל. הרימו את האווירה וקיוו לטוב. כך אני מאמינה שצריך לעשות בעיתות קשות…לרומם את הרוח. לא להשתוחח, לא לחפש מריבות בין אחים. לא ללבות אש של שינאה. אני לא מאמינה בשלילי שיוצר חיובי אלא אם כן הוא תרגיל כפל במתמטיקה והחיים שלי הם לא שיעור חשבון.
אז לא, לאף אחד אין זכות על האחר שכאן. אם דרכו של אחד להתמודד עם החיים היא דרך חיזוק האהבה, אז אפשר ומותר לפרגן ולא חייבים לנסות בכל הזדמנות לאכוף את הדרך האחרת, הדרך המחלישה, המגנה, השלילית אשר רוצה שכולם יהיו כמותה.
לקבל את השונה ידידיי הוא לקבל את השונה באמת.
אני מקבלת את אלו שכל ארוע משפיע עליהם לאורך זמן, אני מדמיינת אותם במצב רוח עכור רוב זמן חייהם כי בשורות טובות רבות וסיבות למסיבות רבות כמעט ואין. אבל אם זוהי בחירתם וזוהי דרך התמודדותם, אני מקבלת ומכבדת.
לדרוש את המעט אני מרשה לעצמי. קבלו אותי בחזרה.
לי אל תגידו להתבייש.
זוהי דרכי ואינני, פשוט אינני פוגעת באף אחד. אינני הולכת לבית אבלים ומזמינה להשתתף באורגיה. לא, בסך הכל, מצאתי לי מרחב אווירי כאן באינטרנט שבו טוב לי עם אנשים ולאנשים טוב איתי, יתכן כי דרכי התמודדותנו עם החיים דומות, מי פחות מי יותר. אבל, מי שנראה לו שפה כל כך נורא ואיום הלא כי זכותו המלאה למצוא מקום באינטרנט שמורכב מאנשים שמרכיבים מילים מתאימות יותר לתפיסת עולמם. למה להסתובב עם השליליות הזו ולפזר אותה? לא עדיף פשוט למצוא מקום רגיש יותר? ויש. באינטרנט כמו בעולם יש הכל מהכל.
אנשים מוצאים לעצמם בית שבו נעים להם להיות. בבית שלהם הם לא מתחפשים. יש להם שם, ואוהבים אותם בדיוק כמו שהם. חושבת שמי שיש לו מה לומר ולא עושה זאת בשמו, במיוחד לאור הדברים שנאמרו כאן, הוא מישהו שעוד לא מצא באמת את הבית שלו. אני אפילו בלי בלוג, מרגישה כאן בית חם ומשפחה וירטואלית נפלאה, לכן נותר לי לאחל לאלמונים: המשך חיפוש נעים ושבת שלום.
תודה לך סיגל על תגובתך. אני יכולה להבין את צערם של אלה שמפונים, על אף שהשקפת עולמם שונה משלי. איני מקבלת את ההתפרעויות שלהם ובעיקר לא את הפגיעה באנשים שאינם קשורים לפינוי. אני מתביישת שבני עמי עושים כזה פוגרום.
עדנה אני מתביישת איתך, אך כשכתבתי כאן על עזרה למפוני הגוש המורעבים התביישו רבים מלהגיב.
אני חוששת שהמדינה מתנהגת כלפי הציבור הזה בטיפשות , ואיני מתביישת מלומר זאת.
בעייני כל הפינוי הזה היה מיותר.
כמו תוצאותיו.
ובאמת אף מילה על החרדים של חב"ד ומעשיהם הטובים ,רק שנאה כלפיהם כציבור .
אני משערת שההכללה דומה כלפי הציבור המקביל( המתנחל) שיש בו עשבים שוטים ומורעלים , אך גם בפליסתינאים יש ואיתם נכונן שלום, כי שלום עושים עם אויבים.
ודרך אגב אני לא ציונית ולא תומכת בהתנחלויות.
תודה אביטל. את אמיצה והגונה.
אמרה מי שאמרה – בבניין ציון ננוחם. אה, היא כבר בנויה. שיט. לא ננוחם!
אני לא ציונית ????
"ודרך אגב אני לא ציונית" ????
את לא ציונית ????
וזה דרך אגב ????
"ודרך אגב אני לא ציונית" ????
את לא ציונית ????
וזה דרך אגב ????
אביטל, לא התייחסתי לאירוע בבית חב"ד.לא איני שונאת אותם. אני נגד המתנחלים שעשו את הפוגרום. לגבי הפינוי, הטיפול במפונים אכן כושל, אך אני בהחלט בעד הפינוי. לא בדרך שהוא נעשה, ללא משא ומתו וללא הסכם.
עדנה יקרה, אני חוששת שהטיפול הכושל גרם למתנחלים להאמין שרק באלימות יפתרו דברים, טיפול חם ומחבק אולי היה מוליד דברים אחרים לחלוטין.
הרי אותו דבר קרה לנו עם הפלשתינאים, אז אנחנו עיוורים, כן.
שבוע – טוב
איך יתכן שבעלת הפוסט, שפרשה מהמכללה ושאף אחד לא שואל לעצתה ולדעתה, לא יודעת לאיית מלים פשוטות בעברית? דיסלקציה או סתם בורות?
איפה יש בעיות באיות???
דיסלקציה!מה לעשות?
מתבייש יחד אתך
הבושה באמת גדולה
אכן כן. אני בעד ההצעה של אמיר כבר מזמן. שיקימו עם הפלסטינאים מדינה, חחחח. שיהיו אזרחים פלסטינאים מצדי, אם הם כל כך מתים לגור שם.
כן יעל גם אני בעד ההצעה של אמיר. בעצם כך גם כתבתי.
הוי אלמוני אתה נהדר אמיץ חכם.
עדנלה תמשיכי להתבייש. אבל אל תנפנפי בזה, אולי תעשי מעשה טוב. צדקה נדבה במקום לצעוק אני מתביישת. לא כך תקבלי אהבה וחסד.
אלמוני אתה משהו משהו. חריף ביותר. משהו. חולה עליך
עדנה עדנה צאי החוצה המתנחלים יביאו לך עוגה