ילדות מאושרת בשדות בין צהלה לנוה מגן.
וזה היה מזמן.
לימודים, צבא, נישואים, ילדים, לימודים, גירושים וחזרה ללימודים.
כיום יש לי אפילו שני נכדים שממלאים את ליבי שמחה.
עם הפרישה מהעבודה התחלתי ללמוד פיסול.
היום אני גם מציירת ולא מזניחה את הצילום בו תמיד עסקתי.
בתים בים המלח
בזמן האחרון אני מאד אוהבת לצלם בתים. בים המלח ישנם בתים, הרוסים בחלקם, עוד מהתקופה שלפני מלחמת העצמאות. הם נבנו מסלעי המקום וקרוב לצלע ההר (הר סדום כמובן).
צילמת את הישן, ישן הזה , שיש בו מעבר לנוסטלגיה משהו עמוק יותר, כמו קשר משפחתי אל דורות קודמים.יש באזור גם בקתות של בית הערבה, ושל האחזות הנח"ל קליה , שם בליתי ימים לא מעטים.
הצילומים מתארים מצב קשה. הייתי שמחה לקרא משהו על תולדותיהם ומה אירע לשוכניהם.תודה.
הזמנים השתנו והפועלים שעבדו במפעלי ים המלח זכו לתנאי מגורים טובים יותר. הבתים נעזבו, והחל ההרס שלהם. אנחנו לא כל כך יודעים לשמור על העבר שלנו.
יש משהו נפלא בבתים נטושים. כמו שורשים שנשארו אחרי העץ
כל כך כל כך יפים, עדנה.
אני רוצה לגור בכזה,
הם דומים לארמונות בחול.
נכון שאולי לא פרקטיים ומתפרקים מהר, אבל גם הצנרת בדירתי מתפרקת תדיר..
צילום-רפאים נפלא!
צילמת את הישן, ישן הזה , שיש בו מעבר לנוסטלגיה משהו עמוק יותר, כמו קשר משפחתי אל דורות קודמים.יש באזור גם בקתות של בית הערבה, ושל האחזות הנח"ל קליה , שם בליתי ימים לא מעטים.
היום אני בעיקר צופה בצילומים. והם מרתקים. גם מכמירי לב.