עדנה גור-אריה
ילדות מאושרת בשדות בין צהלה לנוה מגן.
וזה היה מזמן.
לימודים, צבא, נישואים, ילדים, לימודים, גירושים וחזרה ללימודים.
כיום יש לי אפילו שני נכדים שממלאים את ליבי שמחה.
עם הפרישה מהעבודה התחלתי ללמוד פיסול.
היום אני גם מציירת ולא מזניחה את הצילום בו תמיד עסקתי.
ההדפס כבר עושה את הרושם כולו בצורה טובה מאוד ואפילו ההסבר מיותר. חודר.
יפה וכואב
בהחלט, יפה וחזק.
אני חוששת לכתוב ביקורת חיובית אבל מה לעשות – יש בזה וזה משאיר שחור בלב.
מיכל, זה לא חיובי. זה מדכא, וזו בדיוק המטרה של זה. לפעמים כך אנחנו מרגישים. עדנה
נכון עדנה זה מאוד מדכא. החשש הוא מהאשמה שרק ביקורות חיוביות נכתבות פה.