מכתב לתל-אביבי המצוי

תל-אביבי מצוי שלום,

תקשיב רגע. תכבה את הטלפון. נו, זה חשוב. אמרתי לך.

אני לא יודעת איך להגיד לך את זה. אני יודעת שזה יהיה הלם בשבילך. יכול להיות שאף-פעם, אף-אחת לא אמרה לך דבר כזה. זה פשוט, אה, משהו שאנחנו, הנשים, בדרך כלל מסתירות. בעיקר אחרי גיל 32, 33, 34…

תראה, אני יודעת שכשהתחלנו לדבר בצ"אט ואחר-כך בטלפון אז לא עשיתי רושם של לחוצה על קשר ומחויבות או בכלל דייט כמו שדייט צריך להיות. וזה היה מגניב באמת. אתה מצחיק אותי ומבין אותי. ואני לא מבקשת יותר מזה שום דבר . אני יודעת.. אני יודעת בדיוק כמוך שאין הרבה גברים בעיר שנראים טוב, ויש להם מה להגיד ועוד מצחיקים. ואפילו אוהבים בעלי-חיים. אני יודעת שאני צריכה להגיד תודה על מה שיש לי. או כביכול יש לי.

פשוט. אההה. ככל שנקפו להם השעות והימים של הבילוי הוירטואלי עלו להם הצרכים שלי כאישה. אישה החרדה שאולי איבדה את האמון והיכולת לאהוב עד הסוף בלי להיפגע ולהישבר, אישה שנותנת עוד צ"אנס אחד לקשר. אחד ולא עוד. כי אי אפשר. רגישה מדי? אולי. פרנואידית? מה הפלא, בעיר הזאת?

אבל, מה שלא ברור לי, אדוני הגבר החדש שבשיחה הראשונה כל-כך מבין ועוטף ומתחשב ומגן, זה למה אתה לא ממלא את תפקידך? תפקידך לחבק ולקבל חיבוק בחזרה, להפיג את הפחדים ולתת לי להפיג את שלך, לאהוב. איך? או. זה סוד שמור של נשים. אל תספר לאף אחד אבל אנחנו הנשים, אוהבות שאתם הגברים מתקשרים מוקדם, מזמינים אותנו לדרינק או ארוחת ערב, והכיף האמיתי הוא לחכות לדייט הזה כל היום. לחשוב מה נלבש, להתאים את הבושם, לקחת מונית לבר או אפילו לטייל, לנשום עמוק את אוויר הלילה החם של תל-אביב ולפנטז לרגע אחד שאולי הפעם הוא באמת יהיה מתוק, ובאמת יתאהב, ואני בו. אולי יהיה חם וטוב ומרגש.

לא. זה לא תפקידך כי ככה נכון. זה לא תפקידך כי הגבר חזק, האישה חלשה או להיפך. זה תפקידך כי מה שבני-אדם צריכים זה חיבוק, סיבה להאמין, משאלה שתתגשם.

הפסקת סיגריה – שיחת בנות

אישה1 – בן זונה. מניאק. מה הוא חושב לעצמו? גמרנו. לא רוצה לשמוע ממנו יותר. אידיוט.

מתקשר באחת עשרה בלילה. מה קרה? בא לו דרינק לסגור את הלילה?

אישה2 – את מדברת? אלי התקשר אתמול מישהו והזמין אותי לדייט של רבע שעה. פרזנטציה. אולי אני אכין לו סטריפטיז. עם קצת מזל, אני גם אספיק לרדת לו.

אישה3 – בנות, אני לוקחת את כולכן בסיבוב. אלי צלצל הבחור הגרוש שהכרתי באינטרנט והזמין אותי לבליינד דייט בשיעור שחייה של הבן שלו. קולטות? מה, מה הקטע?

אישה4 – אני, לעומתכן, יצאתי לדייט אתמול. הבחור התקשר. אני רציתי ללכת לראות עבודות שלו בסטודיו, הוא אמן.. והוא הציע שאח"כ נלך לשבת בקפה שכונתי וזה מצא חן בעיניי מאד. בלי בושה. באמצע הדייט, הוא קיבל טלפון מהעבודה ופשוט קבע עם האנשים, וחתך.. אני בטלתי מסיבה, דחיתי עבודה, והוא…. קולטות?.. 

תל-אביבי מצוי יקר,

זה מה שאתה באמת רוצה? כי, אתה יודע מה, זה המצב. ככה אנחנו מדברות עליכם. אנחנו עצובות, וקשה לנו עם האדישות הזאת, והזלזול הזה, וההתייחסות הסקסיסטית האיומה הזאת. תפסיקו לקבוע דייט רק כדי לראות אם הפעם תגיע ג"יי-לו. היא לא תגיע… וגם לא אנג"לינה. למה? ככה! מי שתגיע זו אישה שאם תסתכל טוב יכולה להיות האישה שלך ורק שלך. אישה שתתלבש לכבודך, ותשים בושם לכבודך, ותעשה איתך סקס, ותצחק איתך, ותבכה לך ואיתך, ותקבל את החסרונות שלה והיא את שלך, ותגדלו יחד, ותפנטזו יחד, ותהיו שמחים וכועסים, ואוהבים, ועצובים,ושוב שמחים ושוב מחובקים. המנעד הזה שבין הפנטזיה לחיים, בין אהבה לתשוקה, בין ריגוש לשגרה, בין ריב לחיבוק – זה מה שיש לחיים להציע. זה הכי גדול בעולם. אבל אם אתה עדיין רוצה לפנטז על ג"יי-לו ולבאס את הדייט שלך – זכותך ואני לא אפריע לך. אני אמשיך בדרכי שלי. לחפש ולהאמין.

                                                                                           מיכל

 נ.ב.

כשהייתי קטנה דמיינתי

משני צידי העולם

שני אנשים

זוחלים מגששים נדחפים

נשמטים מתחתנים מולידים

ובאמצע הכדור נפגשים.

סי היימן