רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
שיר טוב וכואב. אוי כמה
השיר כל כך טוב שאפילו לעדין נפש כמוני בא להגיד :שיחנקו.
היטבת לתאר את הריחוק וההתנשאות שלהם , גם זה שלא התכוונו לעשות רע מקבל טעם של ריחוק,שפשוט לא אכפת להם אם עשו טוב או רע.
הכותרת של השיר "נחש הנחושת" קצת מפריעה לי. ברור לי הקישור שעשית בין סמל הרפואה ובין הסיפור המקראי על נחש הנחושת (במדבר כ"א 4-9). אבל הסיפור המקראי הוא מסובך ואפשר לקחת אותו לכמה מקומות אך אף אחד מהם לא נראה לי מתקשר במישרין לתוכן השיר.
בברכה
שיר עצוב, רות.
לנחבא אל הכלים, נחש הנחושת כסמל למקצוע הרפואה, שאמור באופן אידיאלי להביא מרפא, במקרה זה (וברבים אחרים, לצערי) הוא הוא שממיט סבל אינסופי על מי שביקש להיעזר בו… השימוש בנחש הנחושת כאן הוא כמובן אירוני, להבנתי.
לגבריאלה
הנחש המתפתל על הענף הוא סמל הרפואה, לא נחש הנחושת. אם המשוררת בחרה בכותרת הזו אולי רצתה לרמוז לאחד מהאספקטים של הסיפור המקראי. יתכן והיא הסתפקה רק בדמיון המפתיע בין הסמלים (יש הטוענים שהנחש הוא סמל לאלמוות בגלל שהוא "נולד מחדש" כל פעם שהוא משיל עורו.
הנחשים, שרפים, פגעו קודם שהפכו לסמל מרפא. כמו הענף המר שהשליך אלישע למים המרים לרפאם…
רות, מתוך השיר אני מבין שפגעו בך הן בגוף והן בנפש וצר לי על כך.
יש יותר מידי מקרים של רשלנות רפואית ואם מתלווה אליהם תחושה של זלזול בנפגעת ומעילה באמונה זה הופך את הענין לנורא עוד יותר ומשמיט את הבסיס ליחסים בין מטופלים לרופאים .
במערכת הרפואית אין מקום להתנחם בסטטיסטיקות של טעויות. כל טעות היא מאה אחוזים פגיעה באדם מסוים וכמו שאומרים כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו צריך להגיד כל הפוגע בנפש אחת כאילו פגע בעולם ומלואו
מי מתנחם?
איני יודע מי השואל ואם השאלה היפוטתית, אך אם זו שאלה המופנית אלי, תשובתי היא: המכוֹנה המכוּנה, המערכת הרפואית היא המנחמת והמתנחמת.
ואשרייך רות שאינך מאבדת את חוש ההומור והשירה היא לך מזור
רות, סיפור שלם מסתתר מאחורי השיר הזה, מקרה עצוב ורע. טוב לפחות שאת אדם שלא מוותר כמו ההם במקרר ושעט המשוררת יכול להשיב מכה ולו כדי מבע.
יפה החילוף של חלקי החילוף בין המכונית לאדם, ועוד הוספת חילוף אחד אפיים של ההיפוקראטי בהיפוקריטי 🙂
אמיר, תודה על ההבחנות. והאהדה המבצבצת.
רות הדימוי של הגוף כגרז' הוא דימוי יומיומי ואת הפכת אותו לשיר מצוין
שאלהים יברך את ידי הרופאים שלא יקרה מה שלא צריך לקרות
צר לי רות שכך קרה ואני מעריצה את האיפוק ואת הסלחנות שלך כלפי "פשלות" של רופאים, גם כשהלב כואב.
השבועה ההיפוקריטית- ממש כך.
"אוי סליחה טעינו", לא בא בחשבון במקצוע הרפואה. חבל שלמשוררים אין קולוגיאליות כמו לרופאים, כל אחד מגן על ישבנו של חברו והחולה נתון לחסדיהם…מצב בלתי ניסבל, מנסיון אישי של רשלנות רפואית.מאחלת לך בריאות ועוד המון שירה.
ריקי ותמי, תודה על הברכותוהשבח.אין כמו הזדהות.
רות, זה שיר מאוד חזק בעיניי. הוא מסתיים בשורש כא"ב, אבל הכאב מורגש לכל אורך השיר הפיזי ואף הנפשי. אומרת הגמרא: טוב שברופאים לגיהנם. מובן שאין הגמרא מתכוונת שכל הרופאים רעים. אלא שאלה המוצלחים, העוסקים בדיני נפשות, בחיים ומוות, לא יגבה לבבם. בקרוב אחזור אלייך גם במייל אישי. להשתמע, רני.
תמיד אומרים על זה ועל זו שהם מרחיבים את מגרש השירה. את באמת מרחיבה.כשאת כותבת על מה שאת כותבת, ובצורה שאת עושה זאת.
אני מבינה כמה קשה לך במצב זה לשאת שירים שמחים.
סבינה יקרה, אביא גם שירים שמחים בקרוב.
הכאב הגדול הוליד שיר טוב מאוד, רות. אני יודעת שזה לא מפצה. השורה "…אנשים במצב טוב משלי שויתרו" – מצמררת.
ובעניין נחש הנחושת (הרופאים?), אם יורשה לי להוסיף לתגובות, יש יחס אמביוולנטי כלפיו במקרא, לקריאתי. מצד אחד הוא נתפס כבעל סגולות ריפוי (מרפא נשוכי נחש – כנזכר בספר במדבר) ומצד שני הוא פריט של עבודת אלילים בעצם. הושע, מלך ישראל, מכרית אותו.
"הוא הסיר את הבמות ושיבר את המצבות וכרת את האשרה וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה כי עד הימים ההם היו בני ישראל מקטרים לו, ויקרא לו נחֻשתן"
מלכים ב פרק י"ח פס' ד').
אני מאחלת לך רות רפואה שלמה ובריאות טובה.
תיקון טעות:
מדובר בחזקיהו מלך יהודה.
אכן טעות ותודה!!
"בשנת שלוש להושע בן אלה מלך ישראל
מָלך חזקיה בן אחז מלך יהודה". וחזקיה, לא הושע, הכרית את הנחש.
אף פעם לא הבנתי את התגובות האמפתיות לשירים. אני רק מדמיינת מה היה קורה לו דליה רביקוביץ' היתה מפרסמת פה את בבה ממכנת. נחשול אדיר של תגובות וסימני דאגה. חברות יקרות, השיר מצוין מעולה. כאן לא עזרה ראשונית נפשית. כאן בלוגייה של סופרות/משוררות/אמניות. צאו מהפסיכלוג. זה משעמם ולא מוסיף כבוד לשיר.
לאלמונית היקרה, עם כל הכבוד לציונים "מצוין, מעולה", לשיר יש גם תוכן אנושי, שמותר להתייחס אליו מן הבחינה האנושית – להזדהות או לא – ולא רק כמורה לספרות.
מותר?
לגבריאלה
אני מסכים במיליון אחוז עם דברי האלמונית.
אני בודאי לא מחדש לך כשאומר ששירה טובה נכתבת זמן מה אחרי המאורע עצמו. הדרך היחידה שהמשורר יכול לגרום לקוראיו להרגיש את הכאב כאילו קרה עתה היא רק שיכתב אחרי שעיבד את הכאב. לאחר שעבר זמן (אמרו את זה קודם לפני, לא משנה).
לכן, מצד אחד זו מחמאה נהדרת שנתת בצדק לרות. אבל היא לא במקום כשעוסקים בשירה.
בלי להכיר את רות באופן אישי, אני בטוח שהיא מעדיפה שהעיסוק יהיה לגופו של השיר ולא לגופה של הגיבורה.
כך לפחות אני הייתי רוצה שינהגו ביצירתי (אם הייתי כותב).
נ.ב. אין הדבר דומה להודעה או פוסט בו הכותב מספר על חוויה אישית מצערת או שמחה שעבר בזמן האחרון. שם כמובן רצוי להביע הזדהות.
הנחבא אל הכלים הערותיך החכמות מזכירות לי משורר יקר שנעלם לו מהבלוגיה לפרק זמן מוטי גלדמן , למה אתה נחבא מן הראוי שתשא בגלוי את דבריך?
היי רות, אני מדמינת איך את נוסעת במכונית וצופרת, זה פשוט – מתוק, שהכי רע שאת יודעת לעשות זה לצפור בצופר, יש בשיר הזה את הכח המגי של הנביאים שנתנו קולם, והתריסו מול העם.
להתראות טובה
אם אפשר היה להחליף חלקי גוף כחלקי חילוף של מכונית!!!
שום נקמה לא תפסיק את הכאב לב.
כשכואב בוכים והיוצרים- יוצרים. לא חייבים להתרחק מהחוויית הכאב.אפשר ליצור בכל ציר הזמן. והיצירה נשפטת באופן עצמאי. זו דעתי, לעומת דעתו של הנחבא אל הכלים שכתב:"אני בודאי לא מחדש לך כשאומר ששירה טובה נכתבת זמן מה אחרי המאורע עצמו"
תודה על התגובות האוהדות לשיר, ולכותבת.
שבוע טוב,רות, שיר חזק ונוגע לליבי.
עקיבא
שיר זועם וחזק, רות.
אני מאמין שאצל משוררת כמוך זה יסתיים על הנייר. ואנוכי יתבע חברת ביטוח שלהם ואף אחד באופן אישי. טפשי לא לתבוע ולשתוק, זאת גם חובתי. שיעשו סדר בעצמם.
אם תסעי במכונית החדשה הזאת ותצפרי לכל היותר יותז בוץ על חלוקם הצחור, ולא דלק. מכונית אם לא גנבו לה את מכסה הדלק אינה מתיזה דלק מתוכה.
אם כתבת:
"דלק יותז על חלוקם הצחור" – הדבר מצביע על הרצון החזק לשרוף אותם…
הבוץ הוא כתם. כנראה שאתה קורא מחשבות נסתרות.