צעיף וילון רוקד לוטף עיניים,
שובבות מציצות מחלונות
במבט אחד הכל,
אצבעות ידיים ורקיע מחולות
אמירי שגב במשלב צבעים ומטס של ציפורים
גגות בתים, ברושים עד צמרות
בין ערפילים, כתר אלומות זהובות וירוקות
ואופק ניצוצות, מעורבב ארץ תמיר מרחק
ובחשכת סהר מהבהבים אורות
רוחות בינות כל עטרת עלווה
זמן בו נהימת מתיקות התינוקות שינה נמה
ומרכבות העולמות יוצאות אל מסע ליל אהבה
עד שוב נהרה זרוחה בתכלת
העולה, עולה באורה השלמה
של שחר יום חדש בריאה.