שיר מחאה פוליטי של ד"ר אביבית לוי קפח ומה אני חושב עליו

מתוך הספר פנים באבן (2013) /אביבית לוי קפח

( שיר 8 בפרק השני )

מִסְתָּתֵּר הַמָּאוֺר הַגָּדוֺל
אַחֲרֵי הַקָּטָן וְהוֺלֵךְ
הַלַּיְלָה הַמְּדֻמֶּה,
הַיּוֺם הַמְּרֻמֶּה, וּמֵבִיא
לִקּוּי-דַעַת.
אַבְנֵי-הַשָּׂדֶה
נֶעֱזָבוֹת אַחַר הַגֵּרוּשׁ
וְגַן הָעֵדֶן מַאֲפִיל
בְּאֵין יָד לְשָׁרֵשׁ
אֶת הָעֵצָה הָרָעָה הַפּוֹשֶׁטֶת
בְּאֶרֶץ הָחַיִּים.

את השיר המיוחד הזה קראתי בהשקת הספר שהתקיימה בבית הסופר (28/5) ואלה תמצית דברי:

להבנתי השיר מתייחס לאירוע מאד משמעותי שהתרחש ב 15 באוגוסט 2005 (יום לאחר תשעה באב). הייתי אז קצין בצה"ל בשירות קבע, במעבר בין תפקידים, ולא הייתי שותף להתנתקות מגוש קטיף (לגירוש/פינוי כל אחד בהתאם להשקפת עולמו).  

זהו שיר מחאה צורב, כואב וביקורתי מאד.
פואטי ולא סיפורי: לילה מדומה, יום מרומה, ליקוי דעת, עצה רעה (לא נופל למלכודת הסיפור הנהוגה בשירי מחאה),לא מתלהם, ללא פאטוס ולא נופל למלכודת הספציפיקציה (ולכן יכול להיות נצחי)

ליקוי מאורות הוא מצב בו שלושה מגרמי השמים נמצאים על קו אחד ישר. בשיר מתואר ליקוי חמה בו הירח מסתיר את השמש ולכן נוצר חושך על פני כדור הארץ מה שמכונה על ידי אביבית לילה מדומה אליו היא מחברת יום מרומה וביחד ליקוי דעת על משקל ליקוי חמה.

בהשאלה משמש הביטוי לציון ירידה רוחנית ושקיעה תרבותית ולכך מכוונת אביבית בשיר , הגירוש לראייתה הוא ליקוי דעת

בהמשך השיר ממשילה אביבית את גוש קטיף לגן עדן עליו מאפיל חושך בעקבות הגירוש. ארץ ישראל מדומה לארץ החיים שעצה רעה פושטת בה (כמו סרטן)

בסוף השיר – חוסר אונים ואין נס, הגירוש הוא סופי ומוחלט כמו בסיפור התנכ"י, גירוש אדם וחווה מגן עדן.