בננות - בלוגים / מירי פליישר / כמה מלים על דימוי 3
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

כמה מלים על דימוי 3

 

  

והפעם מתייחסת למיצב בשם  Ceramic Lipstick Collection 
מבית היוצר של סטודיו Talents Design, 
שמוצג  בבית בנימיני- מרכז  לקרמיקה  עכשיווית 
בתערוכה:  מצב-חלל-עיצוב קרמי  באצירת: שלומית באומן.
צילום: אילן עמיחי

 ככותבת חופשית קיבלתי את הזכות והכבוד להתייחס למה שמוצג בבית בנימיני   בתערוכות השונות. אני כותבת על מה שאני מתאהבת בו.

 

פתאום שברי כלים הפכו שלמים, בשרות התעשייה, בייצור המוני. אידיאל שהיינו רוצים לאמץ כתפיסת עולם: שבורים-שלמים, יפים וצבעוניים, במעגל עשיר ורב שפתי, בצורות שונות וחד פעמיות. כמו כל ייצור ומוצר של הטבע. בניגוד לתעשייה שמנסה ליצור אותו דבר הרבה פעמים. התעשייה שמייצגת את שאיפת ההמון לאחידות (תודה לאל לשווא) עובדת כאן בשרות היחידות, השוני והחד פעמיות. המעגל המקסים יוצר כמובן  גם תחושת ביחד, תחושת דומות. שהרי טוב להיות ביחד עם מה שדומה בינינו כי קשה הבדידות ואולי איננה אפשרית כלל, כדברי לאקאן, תמיד יש מישהו שאנחנו מדברים איתו.

בתוך המעגל דינוזאורים, זיכרונות מלוטשים לבנים כעצמות שעברו החלקת מים רבים, גדולים וקטנים יותר. רוקדים בתוך המעגל. היו פה פעם, אבל זיכרון צורתם עימנו, מעובדי תעשיית ההכפלות, אבל כאן, יחידים, לא כמו בחנות כשמאות יושבים יחד ומשעממים את עצמם למוות על המדף. וגם צינורות שחורים שבפרופורציה נראים כעולים השמיימה. זיכרון תיאולוגי של צינור המקבל את התוכן מהאל ששם, בשמיים הנישאים. פעם לא ידענו שיש עוד עולמות כשלנו, עכשיו האל רחוק הרבה יותר.השחור, צל של כל הצבע והלובן הזה, חד משמעי, אבל שניים ממנו, אחד בפנים ואחד בגבולות המעגל.
גם היפופוטם חושני עם נחיריים, יש לנו בתוך המעגל, וגם מראה מרובעת שמשקפת, בולעת ומחזירה תמונה משטחת אולי, של מה שהיא רואה.
עולם חדש של שברים מהעבר שקיבלו חיים חדשים מעובדים ונקיים. במעגל ידידותי ניו אייג'י, דינוזאורים מנוקי בוץ וחיים, היפופוטם חושני כמעט אבל רק כמעט מנוקה מיצריות, צינורות שחורים פתוחים למעלה לברכה אם כי צבעם השחור זר ואפילו מאיים, אולי בגלל הסודות שעוד לא התגלו (מדע, נפש, אירועים קוסמיים). יש ודאי עוד שאלות שלא פתרנו ונשארו פתוחות למשל: למה שני צינורות? מה משמעות המראה?
הצבה פשוטה כביכול אבל חוצת גבולות ניכור, הנובע מהייצור התעשייתי, עד כדי חמימות.

 

 

 

6 תגובות

  1. מרתק, מירי. דברייך מחיים תמונות לכאורה סטאטיות.
    תודה

    • מירי פליישר

      תודה רות. אני עושה חפצים סטטיים מתוך סערות הנפש שלי וכך יכולה גם לחוות את הסערות שמאחורי היצירות של אחרים. מהבלי מלים אל המלים.

  2. תודה-תודה!, מירי.
    בתיאור/בהתייחסות שלך הִשלמתְ והעשרת את הראייה שלי. את החוויה שלי.
    אני נרגשת :).
    תודה שוב.

  3. אומי לייסנר

    הכי אהבתי את ההיפו:)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר