הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

התחלה

 

פרקים מסֵפר שנכתבים פה בבלוגיית בננות דווקא, מתוך הערכה למפעלה של שירלי צ'לצ'ינסקי שייסדה אותו, בעזרתה של יעל ישראל, עבור אנשי ספרות ואמנות. בית לאנשים יוצרים שנפגשים בו וירטואלית וגם לא, ופורשים ממנה כנפיים לא בלי שהם זוכרים את הקן החמים.  
אני גם רוצה לשמר את מה שכתבתי שמא יתקלקל המחשב והכול יאבד ברוח חרדתי רבת השנים והשורשים. הפחד מהעלמות, הימחקות ואף בלתי נראות. מזל שיש אמנות ובלוג. 
 
 
התחלה
נראה שיהיו הרבה התחלות. כל ישיבה אל המקלדת היא התחלה של היפתחות פנימה, כמו כל כניסה לסטודיו ונגיעה בחומרים.
אני רוצה לכתוב ספר אהבה לקרמיקה. מטבעה של יצירתי שאני מנסה כל כיוון שרק אפשר עם האדמה השרופה הזו, מנסה ממששת, מתעללת, ובודקת התכיל אותי האם הזו?
 היא כל כך נדיבה וכל כך מקבלת את גחמותיה של הבת הסוררת והמורדת, הרבה יותר מכל אם אחרת. הגעגועים, האהבה, ההתרפקות והמרד. זו אני וזה טיב עבודתי.
רק לאחרונה הכנסתי עצמי לנתיב בו לא העזתי לגעת ברצינות  כל השנים-עבודת האבניים. אין לי כשרון טבעי לכל עבודה שנדרש ממנה מסלול עבודה עפ"י הוראות  וסדר. אבל משהו קרה, אני מרגישה שהשלמתי מסלול רב תוכן  על פני יותר מעשר שנים שהן השנים המשמעותיות ביצירה שלי. אלה האחרונות בינתיים. העבודות מוכנות לתערוכה שתהיה סוג של התבוננות בתהליך היצירה שפרץ לאחר מות אימי. עד אז דשדשתי בעשייה, למדתי מתלמידיי, למדתי חומר תיאורטי באוניברסיטה כשומעת חופשית מסורה ביותר, ציור אצל יאן ראוכוורגר האגדי,וטיפלתי, במשפחתי ובנפשי.  
העבודות בארגזים וארצה לספר עליהן כאן. מעין תערוכה שתישאר גם אחרי שזאת שתהיה בגלריה העירונית ברמת השרון באצירתו של סורין הלר, תרד.
מאז ומתמיד הטרידה אותי החלופיות שלי וייחלתי להמשכיות, לנגיעה בנצח. אם בעזרת יצירות ואם בעזרת כתיבה. עוד דרך להשתמר, על מדף הספרים הציבורי והשוויוני. למשל בחנות מוזיאון תל אביב של האגף החדש למשל, שם מצאתי ספר עב כרס על חיי ליאונרדו ויצירתו, והוא ליד מיטתי להנעים לי את שנתי ואולי גם לקריאה פה ושם. הקרמיקה כחומר שביר לא מבטיחה נצחיות רבה מידי יש לציין, אולי הספר יותר.
אז כן עכשיו אני גם קדרית סופסוף . הקרמיקה הייתה לי אמצעי לבטא תהליכי נפש, עכשיו אני מנסה להיכנס לחלק המקצועי, המתוק, הנדיב  והצנוע. יהיו התפרצויות אגו אני מבטיחה ובטוחה אבל בבקשה מירי קצת מסגרת. פתאום בא לי שאנשים ישתמשו בכליי ופחות איכפת לי שיקרה להם משהו עקב השימוש. הלא ייאמן קרה. עד לא מזמן קידשתי את עבודתי וסירבתי לראות אותה בשימוש של מישהו. הרגשתי שמשתמשים בי ולא רציתי. לא כלי לפרחים לא ספל לשתייה ולא קנקן לתה. רק דימויים שלהם ומכשולים לשימוש, קצוות חדים, תוכן חומרי שממלא אותם, הישפכות-כמו וולקנית, הנמסות, עיוות צורה. אבל תמיד מסביב לקרמיקה כמו עוגן התייחסות ועוגן קיום ומתוך הערכה רבה למסורת.  עכשיו אני שם בקודש הקודשים כלים לשימוש, עם כל מה שיש לי לתת וגם אין לי.
את המעבר הקלו עליי קדרים יפניים מסוימים שכל עבודה שלהם היא פיסת טבע. מכיוון שלא אחפור עתה תנור במעלה גבעה כמו תנור אנאגמה, ואני גם רוצה לשלוט ולראות מהר תוצאות, (פטור בלא כלום אי אפשר) מצאתי לי ואני עדיין מחפשת אמצעים טבעיים בתוך התנור החשמלי. זה תנורי הזקן, שמלווה אותי שלושים וחמש שנה במסירות איטית, עם החלפת חלקים של חיים את אברהם תנורים. דחליל עם נשמה. את החומרים שקירותיו ספגו קשה לספור. מה שלא ייעשה ידי קדר מקצועי ויעיל, לא אני.
הכלים נוצרו בתחילה במסלול שהמצאתי. כוסות/קערות מרק/תה/קפה. התקשיתי להיכנס לצורות הקלסיות ממש, מה שאופייני דווקא לקדרות יפנית. אבל כמה צהלה נפשי לגלות גם צורות עקומות ומלאות טקסטורה בקדרות זו. ענף להישען עליו ולהמשיך לטפס ממנו. במחשבה שעברה בראשי עתה כשקפצתי לרגע לסטודיו שבחצר לראות אם כבר אפשר להציץ לתוך התנור (450 מעלות השם ישמור) אבחנתי תופעה יפנית גרמנית ויקית(יוצאי גרמניה) משמעת ומרדנות בו זמנית. פיצול. כמה נפלא וקשה לקבל שלא המצאתי את עצמי ואני תוצר של חינוך נוקשה שיצר התנהגות של ייצור שכמותי.  
אז זהו בעצם פרק ההתחלה שבו אני כותבת על מה שאני עושה כרגע בסטודיו. מתקשה להביט אחורה ונרגשת  לעשייה של עכשיו, זו שמרחיבה את חדרי ליבי ונותנת לי כוח וחשק להמשיך. עכשיו אני מבינה עוד, שלא פלא שחל שינוי בעבודה, בגישה, ובהתייחסות לקרמיקה אהובתי, אני הרי בגיל המתאים לפרישה ולהיוולדות מחדש.

כמה כלים למרק/קפה/תה 

 

17 תגובות

  1. רוחה שפירא

    מירי שלום!
    כתבתי שיר המסתיים כך: "כל נשמה כלי געגועים". הכלים שהבאת הפעם מפעילים את החושים, כמובן הראייה מובילה, אך גם המישוש והטעם עובדים – תאווה לעיניים!
    והכתיבה שלך גם היא כלי מלא, חסר ואפילו שבור ומשתבר, היא הכלי והבית של הנפש היוצרת. התחלה טובה!

  2. עקיבא קונונוביץ

    מאחל לך הצלחה בשני התחומים!

  3. גיורא פישר

    שלום מירי
    אני אוהב את עבודות התחרה שלך. אחת מהן, קטנה קטנה מעטרת את הסלון שלי. מרתק התהליך המקצועי והרגשי שאת מתארת.
    המשיכי.
    גיורא

  4. מתוך מה שכתבת, מירי היקרה, יותר מתאימה מהמילה התחלה זו המילה התרחבות או הרחבה פנימית. ובעצם למה חשובה מילת התיאור. חשוב ונפלא שיש בשביל מה לקום בבוקר ובכיף. ולי אין תחרה אלא פעמונים וציפור או ברבור בהריון. אז אשמח לעוד… גם לקפה וגם למרק ומי יודע מה ילד יום

    • מירי פליישר

      הי ענת. תרשי לי להתווכח עם העורכת ענת, את ודאי תרשי לי. המילה התחלה התייחסה לתחילתו של הספר. והמילה התרחבות והתרחבות פנימה לא נמצאות כרגע בלקסיקון שלי ולא ברורות לי.
      את קיבלת פעמון ועליו תחריט תחרה כך שנדמה לי שלך ולגיורא יש את תחרה דומה. אשר לציפור. קיבלת עוד מתנה כי שלחת לי כמה ספרים. אני לא מחלקת יותר מתנות כרגע. מקווה שאת נהנית ממה שקיבלת. כמה הייתי שמחה למכור כמה בולים אבל לא יצרתי ארוע כך שעוד חזון למועד. אודיע כשיהיו מכירות. תודה ענתי שאת כזו נדיבה ורחבת לב. הו הנה לך זה מתאים. התרחבות.

      • מירי, קראתי היטב כל מילה שלך. התחלה הובנה אצלי במובנה הרחב. וכשיהיה ספר אם תרצי נשתף פעולה כיוצרת עם עורכת מסורה ואוהבת. ובתגובתי הקודמת אף ציינתי – לא חשוב התחלה אמצע סוף רחב וכו' – העיקר שתמשיכי לקום בבוקר בכיף של גיוס לעשייה עוד ועוד. ובאשר לתוצרים – בפעם הבאה שתעשי מכירה אני באה!

        • מירי פליישר

          תודה ענתי אשתדל לזכור כי זו לא פעם ראשונה שהצעת לקנות ממני במחיר תוכנית חסכון אפילו .:)

  5. מירי, את כותבת כל כך יפה, תענוג. שלא לדבר על עבודותייך שעשויות יפהפה.
    חבל שאיננו נפגשות יותר כשכנות כל כך קרובות…

    • מירי פליישר

      מירה יקרה
      דברייך כדבש לליבי. אני כל כך זקוקה למילות עידוד כאלה ,עכשיו כשאני מתבייתת על תוכנית הספר.
      גם אני אוהבת את עבודותייך מאוד. ניפגש בשמחות :)

      • כמה יפים הכילים מירי ורעיון טוב להנציח את אמנותך בכתיבה זה יכול להיות יומן אמן שילווה בהגיגים ותיעוד יצירה דורית אדרין הסופרת חברה שלי לפייסבוק כתבה רומן בהוצאת הספריה החדשה יחודי המשלב ציור וכתיבה ספרותית

        • מירי פליישר

          תודה חנה אחפש את הספר. אלה לא הגיגים אלא פרקים . וגם לא יומן אלא סיכומים שנוגעים לקבוצות של עבודות בנושאים שונים. כל השאר מתאים ותודה חנה יקרה

  6. סמדר לומניץ

    מרגשים כל כך דרכך מירי יקרה, והמסע הזה שאת עוברת עם החומר הפיזי והנפשי. מעניין שלאחר השברים והחידודים באה הרכות והשלמות של הכלי.
    סקרנית מאוד להמשך הדרך. בהצלחה רבה בכל שתעשי!

    • מירי פליישר

      תודה סמדר יקרה. לא יכולתי שלא תדעי על תוכניותיי והתחלת היישום. אנחנו די מלוות זו את זו וגם מעריכות וזה כיף.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר