בננות - בלוגים / מירי פליישר / כבשה שחורה עם קרני זהב
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

כבשה שחורה עם קרני זהב

 

 

 

 

 

 
זמן רב שלא כתבתי בבלוג. איכשהו נמלאתי מורך, שמא כתיבתי איננה ברמה ראוייה או לפחות איננה ברמת היצירה הויזואלית שלי.

עכשיו אני שוב פה עם המילים, מצ'פצ'פת על מה שאומרים ומה שאומר המישהו שם בפנים שתמיד מטיף ומבטל ושולל אותי . זה או זאת שלא כל כך אוהבים אותי.
למען האמת אני די נהנית מחיי לאחרונה וגם מרגישה שיש סופסופ הכרה ביצירתי .  משהו מושך אותי  שוב לכתיבה הזו, שפעם האמנתי בה כל כך ומילאה את ליבי שמחה גדולה. רוצה לנסות שוב כדי לומר כמה דברים שאני מוצאת את עצמי אומרת לעצמי או לקהל שכפוי עליו להקשיב ואיננו קשוב לגמרי או מבין, תלמידים,  משפחה.

רציתי לספר על אהבתי הגדולה לעולם הקרמיקה שאליו אני משתייכת מהצד , בהפוך באנטי ובאהבה. האם כך נגזר עלי לאהוב ? תמהתני. אני אוהבת כלים יפים עם גלזורה יפה, שימושיים ובעלי פרופורציות יפות ולא לא לא אוהבת לעשות כאלה. עדיין אחרי כל כך הרבה שנים חווה את ההתנגדות שישתמשו בעבודותיי ואולי גם ישברו אותם,ישתמשו בהם, כאילו השתמשו בי. מה זה הקשר הבל- יינתק הזה ליצירה שעשיתי שאינני ששה להפקידה בידי אחרים? ילדה פגועה? נטושה? לא אהובה? לא מטופלת כראוי?
יאללה די עם הרגשות הישנים האלה, אישהמבוגרת, בעלת משפחה, אם ואישה אהובה,  אמנית מוערכת. מה העניינים?
העניינים הם שאני כבר בחרתי את הנתיב בו אלך כנראה והנתיב שהתפתח, מרדני, חדשני, לא מסורתי ומסרב למיסגור, השתייכות , הגדרה. 
ככל שאני יותר נאמנה לנערה המרדנית הזו , העולם אוהב אותי יותר, אז אין פה מרד בעצם אלא, שפה אישית, מספקת ומתגמלת. צריכה הייתי לחכות כמעה , כמה שנים, להתמיד, להאמין, להמשיך ולדלות מהבפנים את האמירה האמיתית המרגשת שלי, וזה אכן קורה. שלא כמקובל אני אסירת תודה לאינטרנט, לחברי הבלוגייה כאן, לחבריי בפייסבוק ובכלל למגיבים, שבדרך כלל נמנעים מלהגיב אם לא אוהבים, אבל לפעמים מגיבים כי רוצים שאראה גם אותם, כמוני והרבה אוהבים. 
צריכה אני להודות לאינטרנט שמלמד אותי יום יום ושעות רבות , מה אני אוהבת- אנשים טובים וכשרונות מעניינים , כמו עבודות מרגשות מכאן ומכל העולם.
אבל הרבה לפני כן צריכה אני להודות לפסיכולוג שליווה אותי שנים בסבלנות ולימד אותי מה שלמדתי, היה לי כמו אימא ואבא ואח ונידב רסיס נהרה  משלו להאיר את צלליי.
לפני כן גם לבן זוגי שנותר עימדי גם בימים קשים שלי ונאמנותו מחזקת אותי כיום כשאנחנו לעצמינו. כשם שאני מחזקת אותו. החבר שלי!
וצריכה אני להודות לעצמינו שגידלנו ילדים מקסימים ומוכשרים שכאלה שיצאו לעולם כשירים לתפקד ומוכשרים להפליא. גאווה ונחת.
וצריכה אני להודות להוריי שהרביתי לשנוא והורישו לי בכל זאת כמה תכונות לא רעות בכלל שאחרי קירצוף של שנות טיפול פסיכולוגי וחיים יצאו ויוצאות עדיין לאור, המלאכה לא נשלמה וכל יום הוא יום של גילוי.
אה וגם לציפרלקס ששוקע על נפש שקטה, שקטה הרבה יותר.
לא לא אודה לבורא עולם כי אינני מכירה אותו ואת שפתו לא אדע, אבל אם הוא יודע את שפתי, כבר יראה ויאהב מה שכתוב פה. אני חושבת שהוא יודע שלא מתאים לי להודות לו. כזו אני, כבר אמרתי.

הנה גלשתי להודיות ועוד לא כתבתי על מה שבאמת רציתי לכתוב. על אהבתי הגדולה לאמנות הקרמיקה שהיא כל כך מיוחדת וראוייה שאמצא מילים לתארה, לנתחה, לתרגמה, ולייצגה.

אני כבר יודעת מנסיוני שאין צורך לשכנע את הקורא לאהבה אותה. אנשים אוהבים קרמיקה, אדמה, כלים, מגע, תמיהה איך עשו את זה, היסטוריה ארוכת שנים ועתיקה, תרבות, זכרונות, אמנות.

היו ימים שרציתי להיות ציירת. הרגשתי את הלהט והייחוד ויכולתי אולי גם לרצות לכתוב שירים . אחר כך גיליתי את החומר והמאבק עימו יצר אצלי ברית ומחוייבות. ברית עבודה ויצירה אבל גם רצון להכרה באמנות השימוש בו לצרכיי. האמנות שלי. על כך מן הסתם אצטרך להרחיב בפעם אחרת, למרות שניסיתי בעבר עוד לא מצאתי את המילים המתאימות. לא רוצה הגדרות אבל מחפשת אותן. מוזר.

אחר כך ראיתי שהקשר הזה המיוחד איננו יכול להתחלף עם שום מדיום אחר.

לא,לא אתחיל לשיר עכשיו שיר הלל להאדמה, לא אדבר על סובלימציה של משחק והיתקעות בעולם האנאלי שלא נגמלתי ממנו אולי, גם לא אדבר על אמא גדולה-אלת האדמה. 
רק על קשר בלתי אמצעי עם החומר ועם הטכניקות שקשורות בו לעבודה עימו, שריפה, צביעה, ציפוי זכוכיתי ותהליכים שבם אני נזקקת לשותפות עם תנור השריפה, צריפה,היתוך, שינוי, מחומר רך, רטוב יבש פריך לחומר שרוף,שהקוורץ שבו ייצב אותו לבלתי היות מסיס במים, קשיח, ובו עקבות עשייה של לפני השריפה-צריפה,היתוך ושינוי.

התהליך הזה שחלקו עשייה ברורה וחלקו אחוזי התרחשות לא צפויים שנעים בין 5 ל10 %מרתק ומפעים. אף פעם אני לא ממש יודעת מה ייקרה ואם הייתי יודעת בדיוק, לא הייתי עושה.
משום כך אינני מסוגלת לחזור למשל על אותה עבודה. אין הזמנות, אין חזרות, אין בדיוק אותו דבר.(כך גם בבישול אגב). מאידך אל יטעה הקורא ששרד עד כה לחשוב שאינני צופה את העתיד להתרחש. אני צופה ומתכננת אבל, לא ה כ ל צפוי והרשות לתנור ולתנאים משתנים של חום, גודל האובייקט, חומרים מדוייקים ולא, אכן נתונה.

נראה לי שכאן אפסיק הפעם רצף הרהורים זה ואסיים עם עבודה שלא הוצגה ומחפשת בית טוב, אולי ביאנלה ביפן(יפן הו יפן האהובה) אולי תערוכה בינלאומית באוסטריה. על כך בפעם הבאה. יהיה זה יומן הרהורים של אמנית קרמיקה, כבשה שחורה לקרמיקה ולאמנות , אבל עם קרני זהב. ועל כך בהמשך גם.

על העבודה בהקשר למה שכתבתי:-
כלי עשוי על האבניים מחומר גרמני שרוף ל1200 מעלות צלזיוס ובו תקועים שברי כלי פורצלן אירופי שעליו נזלו שברי כד פלסטיני תוצרת קדרי חברון. השברים האלה גם הם נתקעו לתוך הכלי. החומר  שנכרה מהאדמה בסביבות חברון ונמצא בכל חלקי ארץ ישראל ופלסטין גם יחד, בשפע, הוא חוואר. נחשב לפחות ערך בגלל תכונתו להינמס פתאום מעל לטמפרטורה מסויימת. אני השתמשתי בו כדי לומר… מה שהצופה יימצא לנכון לקרוא. בקשור לחומרים שהזכרתי ובמנותק מהם. את זה אני דווקא אוהבת פה בבלוגיית הסופרים והמשוררים-הדמיון היצירתי שלכם. יאללה.

 

 

 

 

 

18 תגובות

  1. תלמה פרויד

    עבודה מרתקת, מירי! וגם מה שכתבת, בגילוי לב שובה לב. ומברוק על התמונה החדשה שלך. יופי!

  2. יעל ישראל

    לחיי הציפרלקס!!!! :)))))) (אהבתי).

    • מירי פליישר

      יעל , זו את שגילית לי שאפשר לספר על זה ולא ייקרה כלום. מקסימום יגידו. אבל כבר מזמן אמרו וכבר מזמן אין מה להסתיר . הכל אנושי ולא מידיי.

      בכלל אני חושבת שהפסיכולוגים סובלים מקיפוח תעסוקתי :) אנשים לא מספרים שהיו בטיפול. במיוחד המוצלחים שבהם שמגיעה להם הכרת תודה בצורת המלצה חמה.
      מי שבעד טיפול נפשי כנגד קיבעון ריגשי שיצביע…:)

  3. אהוד פדרמן

    מה יש לנו כאן:

    חומר גרמני שרוף, שברי פורצלן אירופי מעודן, שברי כד פלסטיני שנמסו בכבשן
    ואלכימאית היוצרת עולם של אהבה משברי שנאה

    • מירי פליישר

      אהוד תודה על השיר המקסים שכתבת עליי בדרכך הפיוטית. זו בדיוק היתה הכוונה!

  4. איריס אליה כהן

    שיר הלל לחיים, אני קוראת פה, בבוקר השבת הזה, ורק יכולה להגיד לך, אישה חכמה ומוכשרת, שאני צריכה להדביק את הפוסט הזה שלך, גילויי הלב הזה שלך, על קירות הלב שלי, לקרוא בו בכל בוקר.
    חיבוק חזק ותפילה להצלת האנשים ביפן.

    • מירי פליישר

      האיריס מטבעון תודה יקירה. אומרים שאנשים מבוגרים עותר שעברו ושרדו כמה דברים, מאושרים יותר. יש למה לצפות. חבל שלא ידעתי כשהייתי בגילך…:)

  5. שבת שלום מירי.
    א. אשרייך שזכית בפסיכולוג רחם. זה בדיוק תפקידם. לשמש תחליף וירטואלי לאם-אב וכל השאר שחסרו לנו.
    ב. עד אלייך קרמיקה היתה בשבילי ספלים ומאפרות ואגרטלים. יש תחומים שאני בורה בהם. ה"קרמיקה" שלך היא בעיני פיסול.
    ג. חלפה עברה בעיני תקופת הסגירות האישית, הטאטוא מתחת לשטיחים עמוסי אבק. שיתוף בעולמנו האישי באמצעות מילים אישיות כשלך – הוא המזור לכולנו, לא רק בבחינת צרת רבים חצי נחמה, אלא להראותנו שכולנו כפר גלובאלי רגשי אחד. אם יש אפשרות לחיבור אמיתי ואמיץ (תרתי משמע) זו הדרך, בעיני.

    • הי מירי,
      פשוט נסחפתי, רגעים הרגשתי הערצה על האומץ והיכולת להחשף כל-כך ורגעים הרגשתי הרבה מאוד הזדהות עם הכתוב.
      בהצלחה במינו, יפן

      • מירי פליישר

        איזה כיף שביקרת שמחה!
        טוב קודם צריך לשלוח לא? לתורכיה כבר שלחתי…
        כן חשפנית נפש שכמותי. תמיד הייתי. אולי צריך להפוך את זה לחוקי :) בלי התנצלויות. ואשר לאהבה המשותפת שלנו מי כמוך מבינה

  6. אוהבת את הרהוריך והתבחרתי אליהם
    נראה לי שאת כותבת ממקום של רוגע והשלמה
    העבודה שהצגת כאן יפה ומענינת
    הייתי השבוע בואדי ניסנאס ונזכרתי בעבודת החלון המקסימה שלך שם לפני שנה כמדומני
    תמונתך החדשה אצילית
    וגילוי הלב נוגע
    יופי של רשימה, מירי
    שבוע יפה לך

    • צ"ל- התחברתי תיקון טעות מלמעלה

    • מירי פליישר

      חנהלה פעם הבאה שאת בואדי ניסנאס תזכרי את הכתובת- רחוב יוחנן המטביל 26 – 3 חלונות. אני צריכה שיראו מה שלומם. וגם… תודה על הקריאה וההקשבה שלך.

  7. לבנה מושון

    היצירה שלך מזכירה לי את כוכי היונים בטורקיה, והחלקים הלבנים שלה מחברים אותי לפמקולה, אתר אחר צחור ומיוחד, ותודה לכל מי שהביאך עד הלום, תקראי לו מירי המתחדשת, תקראי לו ציפרלקס, תקראי לו הפסיכולוג יקיר הרגישים, אני רואה אותך מחוזקת ומתריסה.

    • מירי פליישר

      לבנה הפלת אותי . תודה. זה כמו להסביר ממה עשוי התבשיל . מחוזקת ומתריסה יאללה רבולושן!

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר