הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

מעבר?(13)

 

 

המאובנים שלי הם גם קיבעון,  קיפאון,  הנצחה וגם האחזות. בטח יש עוד גמים כאלה. אם אני חוקרת את שורשי ההאחזות הזו שלי, אני מבינה שחרדה קיומית מלווה אותי מינקות, חרדת נטישה ותחושת אי היותי נאהבת דיי, כך שכל נטישה נרשמת כהוכחה למה שידעתי תמיד שלא אוהבים אותי. כדי למנוע נטישה, גם של העולם סביבי אני מנציחה אותו, מקבעת, ממש מתה על שימור סימני הזמן החולף ועצירתו.

בשנים האחרונות השתנתה התחושה לחלוטין ואני מרגישה אהובה וגם חווה את האהבה של קרוביי ,מוקירה אותה ומכירה בה. האהבה חמקמקה כמו אלוהים, אף מילה לא מגדירה אותה באמת ופניה רבות.

לאחר יציקת הפלצנטה-שליה, התבקש אצלי להמשיך לעוברים. נכדה ראשונה התגשמה והלכה בבטן אימה היא בתי, ואני יוצרת שחצוצרותיה חדלו לנגן למרבה הרווחה בעיקר, התחלתי לייצר עוברי חומר. הראשון אותו אני הכי אוהבת היה עובר חומר אפור שנוצר בפיסול. משום מה ללא תווי פנים וגם ללא חבל טבור. הוא היה המודל ממנו יצקתי תבנית גבס ולתוכה לחצתי פורצלן, או יצקתי חומר נוזלי. 
ייצור פסלים ביציקה מסתמך על יכולתו של הגבס לספוח אליו נוזלים מתוך החומר הרטוב הקרוב אליו, מה שיוצר קליפה. את התווך הנוזלי שנוזליו לא סופחו, שופכים חזרה לדלי. מייבשים את התבנית והקליפה שבתוכה ומוציאים אותה,הפוזיטיב עובר שיוף והחלקה. טכניקה קדומה ביותר שמשמשת עד היום לייצור תעשייתי. אני תמיד אהבתי לעבוד עם תבניות גבס, כנקודת מוצא לשינוי וליצירתיות. אך פעם לא כמוצר חוזר על עצמו כי זה משעמם אותי.
יצרתי עוברים מכוסים בבדים ספוגי חומר, שחלקם התפורר או הראה סימני התפוררות. אני חושבת שהם יפים מאוד, אך נתונים לצערי, לפרשנות אליה לא כיוונתי. בתערוכה נדהמתי כשאישה צעירה אחזה בבטנה ורצה ממש מהתערוכה תוך שהיא ממלמלת אני לא עומדת בזה. עד היום אני לא בטוחה מה יצרתי. אולי זה טוב שהמלים לא מכסות את היצירה הפלסטית וזה נצחונה עלי, מי שכל כך מתעקשת לרדת לשורש ההבנה ותירגומה למלים.

אנשים שאני מעריכה את דעתם, ראו בהם מוות, סימביוזה ממיתה (נטולי חבל טבור,מאובנים ומתפוררים).
אני רציתי לומר שאני במצב עוברי של לפני פריצה, מצב של סיכום שלפני גדילה, מצב של לפני, תקופת מעבר. לבן כי די נגמרו מעיינות הדם לצורכי הולדה בשרית והגיע זמן ההוולדות הרוחנית.
רציתי.
באמת אחרי זה המשכתי להתפתח ולגדול. למדתי לקבל את העובדה שיצורים שצמחו ממני, אני ובשרי, ילדיי יצאו לעולם והם יוצרים עולמות משלהם שהקשר שלי אליו בפועל מזערי, כמו היצירות, בעוד שקשר המסד נשאר ויציב. אין צורך לאחוז בעקביהם, הם ישובו ויעופפו לעברי כשיתאים להם.
העובר הלבן, חסר הצבע , המאובן, חסר הפנים , היפה והמתפורר הייתי אני, דומה קצת לעוד אמהות שעולמן מתרוקן כשילדיהן עוזבים.
מקווה שלא עוד. יודעת שלא עוד.

2008 עבודות מתערוכה
חומר אפור עם שמוט גס 1200 מעלות

פורצלן

לוחית פורצלן עם רישום בצבע קרמי 1200 מעלות

צילום: הילה יצחק

 

 

10 תגובות

  1. מעניין הניגוד שאת מדברת עליו שבין הקפאון והקבעון לבין השחרור שלך את בני משפחתך לעולמותיהם השונים.
    הקפאון הוא סוג של היאחזות, attachment . ואילו את בעצם משחררת די בקלות כפי שניתן להבין מדברייך. אבל גם המוות הוא סוג של שחרור. כך שמי שראו בעבודותייך מוות, אולי בלי משים ראו גם את הצד הזה שבהן.
    עבודותייך נפלאות בעיני.

    • מירי פליישר

      תודה נעמה. מעניין מוות כשחרור. אם כך גם הנצחה היא סוג של שחרור, הנצחה חומרית, שהרי אחרי העשייה וההקדשה אפשר ללכת הלאה. אם כך העוברים הם מחווה למצב המאובן עליו השלום. אהבתי.
      אשר לשחרור, היה לי ברור שמי שצריך לשחרר זו אני בחזקת לידה שנייה. היה לי קשה אבל ידעתי שיש לעשות זאת. התהליך שלי, לקח שנים. הם שוחררו וידעו שהם חופשיים. קיוו לראות אותנו בטוב. אבל ילדים אם הם רק יכולים, עוזבים, כי הם צריכים לעשות זאת. אם כך לא בקלות אבל במודעות.

  2. העוברים האלו רודפים אותי מהרגע שראיתי אותם בתערוכה. יש בהם הרבה פלצנטה מפוררת ינקות…
    מדהים, מירי.

    • מירי פליישר

      עוברי אבן מכוסי פלצנטה מפוררת ילדות, או אולי ילדות מפוררת. משפט למחשבה תמי. תודה עברנו הרבה זמן ביחד ולחוד עם העוברים האלה, שמחה שאת עדיין מלווה אותם במחשבה ובהתבוננות. עזרת לי לראות אותם. אני מקווה שאת בטוב!

  3. רבקה ירון

    פרק לא קל בחיים שלך, מירי.

    ראיתי קודם את הצילומים. שלושת העוברים בלוחית – הם השפיעו עלַי קשות.

    כשקראתי את דברייך התפעלתי מהיכולת שלך לשחזר את רגשותייך ולהבין את צורכיהם של הילדים שלך. בעצם, אלה צורכיהם של הילדים של כל אימא.

    אני מודה לך מאוד על הפוסט הזה.
    שבת שלום, מירי.

    • מירי פליישר

      תודה רבקה שזיהית את הקושי הרב. בלוחית אגב העוברים מקפצים לא? עכשיו שכתבת הבנתי למה הם היו שלושה עוברים בלוחיות שיצרתי . כמובן שלושה ילדים ואמא שמעדיפה באינסטיקט לשמר אותם אצלה אבל…לא

  4. מירי עומד להיות לך אלבום/ספר נפלא במקוריותו ומקורי בנפלאותו. תאמיני לי. הכנות/ישירות/פתיחות/מורכבת שבאה לידי ביטוי בשני תחומי יצירה שאת יוצרת ביניהם גשר/קשר סמיוטי וגם לא… המסע שלך והשינוי וההיתקנות וההתכנות לגדול מעל השורשים הרעילים – אין חשוב ממנו. עוברית יומיום לקראת פריצה שסופה מי ישורנה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר