בננות - בלוגים / מירי פליישר / אמא אבא שלום מרים
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות .   אמא לשלושה צעירים גדולים ,  אשה לבעל,  מורה לתלמידים ,  סבתא לנכדים :)  מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על  אמנות ואמנות הקרמיקה.   דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:     mirifleisher@bezeqint.net בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268 ;;;;;;

אמא אבא שלום מרים

 

יום אחד הגיעה לגן מדריכה לציור אצבעות. אני חגגתי , ציירתי כדרך הילדים – הלומדים מאחרים מה צריך לצייר, ציור דחוס של בית , גינה, שמש, ילדה  ועץ,  ולמעלה בגאווה של בת חמש כתבתי את ארבע המילים שידעתי וששימשו אותי  בלמידה עצמית של הקריאה כולה-אמא אבא שלום מרים.
המדריכה התפעלה ואני זוכרת אותה כמעודדת הראשונה שלי בדרך אל האמנות , שלא תסתיים כך אני מקווה עוד שנים רבות.
כשהתחלתי ללמוד איך להשתמש במחשב במתנס  לפני ארבע שנים , בקורס ראשוני לגמרי , שאני הייתי בו האובססיבית ביותר כי ראיתי פתאום את האור,  אחרי שנים של התנגדות למכשיר הזה כמו  למכשירים אחרים, למדתי את תוכנת הציור לילדים זו הפשוטה ביותר והקלה ביותר לתפעול.
פתאום הייתי בתוכה כולי. הצבעים הזוהרים באור המסך של המוניטור, היד שאיננה לגמרי  שולטת בקו  , החוויה הראשונית שאין לה תחליף, ההתחברות לחויית היצירה הראשונה המשמעותית של פעם ו… החיים העמוסים מטען כבד של החיים מאז היותי בת חמש , עם תובנות ופרספקטיבה חדשה על אותה מירי של אז, ילדה עצובה  ומלאה בתחושת נטישה ואי נאהבות, צצו וקפצו לאותם 4 ציורים שציירתי באמצעות המחשב.  אחר כך חוץ מסדרה עצובה אחרת שיום אחד אעלה אותה גם לכאן,ראו הוזהרתם, לא שבתי לציור כזה. הראשוניות חלפה, עוצמת הרחמים העצמיים ( אתם יודעים, תסמונת הקן המתרוקן עליה רמזתי לא פעם) התחלפה בתחושת כוח יצירה ונתינה( לא מעט בזכותו של המחשב יתברך) , ופרט לתעוד שכזה כאן של מה שלא צריך לשכוח אבל כן צריך להתגבר עליו, אני כבר לא שם(אני מקווה).

נזכרתי בציורים בעקבות מיצב של אסנת רבינוביץ  בשם "מאחורי ומצדדי"  המוצב כרגע  בבית האמנים   על שם זריצקי בתל אביב.
המיצב  ריגש אותי מאוד.בחומרים הפשוטים בכוונה : קופסאות קרטון שמצאה ליד הסטודיו שלה, יריעות ניילון, נורות מאירות אובייקטים באור צהוב חלש של פעם, צבע שחור תעשייתי מבריק  ועוד צבע דמוי צבע גוף וזהו. מעט דימויים מצויירים,מעט קווים, מעט כתמים , והתחושה היא של חופש יצירתי , של עצב מלווה בזכרונות ילדות די קודרים, או ניכור של ההווה . רגשות סוערים שהמעט הוא היאה להם . 
האוצרת  דניאלה טלמור היטיבה להציב. בעיני אוצר טוב הוא זה שהולך עם האמן וקורא היטב את אמנותו באמצעות ההצבה.כיום הצבה טובה עושה תערוכה למוצלחת או לכושלת . רב כוחו של האוצר , ואני שלהציב איני יודעת מאז ומעולם , שמחה שיש כזה תפקיד משמעותי לו או במיקרה שלי  לה… פרטים על המיצב כאן 

ולארבעת הציורים   ההם :

 

תערוכה נוספת  שמוצגת כרגע שם בבית האמנים ושנגעה לליבי ועם הלב לא מתווכחים היא תערוכת צילומיה  של ליאורה זאבי  "בבית"  בגלריה הקטנה . אוצרת נעמי אביב
שוב הבית הזה מעוזנו ומבצרנו …

 

16 תגובות

  1. לי עברון-ועקנין

    :)

  2. אני מאד הזדהתי עם התיאור שלך, איך שהציור במחשב העלה את הזכרון והתחושות. אני תמיד תוהה איך משהו פיזי כזה, כמו ריח או התחושה של לצייר במחשב במקרה שלך יכול להגיע אל מקומות עמוקים בתוכנו. התמונות די קשות לי דווקא. שבוע טוב. אומי.

    • מירי פליישר

      הי אומי תודה על ההבנה
      שבוע טוב

      • אהבתי את הציורים שלך מירי – הם יותר מציורי ילדים. משהו מהרוח הפרמיטיביסטית יש בהם – משהו שהוא מעבר לילד – הילד שבתוך המבוגר צייר את זה.
        ותודה על ההפניה למיצב. חיבור יפה בין שלך לשלה.

  3. רונית בר-לביא

    היי "מרים".

    שמחתי על כך שלמדת איך להשתמש במחשב לא כל כך מזמן, ושאת ככה חוגגת איתו מאז. זה משמח אותי במיוחד,
    כיוון שאני מלמדת באופן פרטי מבוגרים להשתמש במחשב ("הכרת המחשב") בחודשים האחרונים, ונהנית ביחד איתם על כל צעד ושעל.

    והציורים… מעניינים.
    הדלת של הבית שנראית כלשון בציור הראשון, והמשחקים עם השחור, והציור האחרון שהוא קשה יותר מכולם, בו כל מה שמחוץ לבית מאיים וטורף ומלא חיות רעות ….
    ואהבתי את האצבעות כקווים,
    ואת זה שהשתמשת במיומנויות ילדיות, אבל עם תובנות והדגשים של מבוגר.

    • מירי פליישר

      תודה מורתי
      המורה שלי למחשב מיקי היה זמן מסויים אלוהים או נכון יותר הנביא נושא הדבר האלוהי בשבילי. מקווה שהמבוגרים האלה לא סוחטים אותך מידי כי הרכבת נוסעת להם. האמת שהתאמנתי המון בבית ואחרים קצת פחות. צריך מוטיבציה , ואם אין להם לא ילמדו כל כך.
      כן הציור האחרון…

  4. היי מירי,
    ציורים מאוד מאוד יפים. וגם סיפור יפה.
    עידו

  5. היי מירי שבוע טוב. הציור הראשון נחמד השאר קצת מדכאים, אך בתוכם משתקפת הילדה הפיקחית שאת וחוכמת החיים שמלווה אותך לאורך כל הדרך.
    הציורים הם צעד ראשון אל הבנת החיים והעולם, ועשו ממך את מה שאת עכשיו אומנת גדולה, שכל אחד מעריך את העבודה שלך. המשיכי בדרכך. ומחכה לפוסט הבא שלך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר