עמוד שכותרתו "זהבה מדברת בזכות שני החתולים שיש לה, ואריה טוען שאנשים מתעסקים באהבת כלבם רק כדי לטשטש בלבם את שנאת חולשותיהם"

זהבה מדברת בזכות שני החתולים שיש לה, ואריה טוען שאנשים מתעסקים באהבת כלבם רק כדי לטשטש בלבם את שנאת חולשותיהם

זהבה מדברת תמיד בזכות שני החתולים שיש לה. בזכותם, כך היא משבחת אותם, ביתה נקי מכל חרק. הייתה יוצאת בהפסקות הצהריים, ובמקום ללכת לנוח בביתה או לבוא עמנו לאכול באחת ממסעדות האזור, הייתה מסתובבת בעיר וחוזרת עמוסה קניות, ותמיד מבצבצות מבין שקיותיה קופסאות אוכל החתולים שלה. (מבין שקיותיה היו מבצבצים גם מוצרי מאפה מן הטבע, שאותם הייתה קונה בשוק בחנות מיוחדת ומהללת ומשבחת, שכן היו לה נטיות לדרך חיים צמחונית או טבעונית.) פעם סיפרה לי בהסתר כי החתולים שלה מאוד אוהבים דגים, וכי מדי פעם היא נותנת להם לאכול טונה (בפעם אחרת המדי פעם הפך להיות פעם בשבוע). היא גם הייתה נוהגת לספר בבדיחות כי היא לוקחת אותם לרופא ואף לפסיכולוג לבדיקות תקופתיות – אבל אנו הטלנו בכך ספק בשל הנימה של הצחוק שהייתה נשמעת בקולה. ועם זאת אי–אפשר היה שלא לתהות אולי באמת לוקחת היא אותם לרופא ולפסיכולוג, ולו רק בגלל העובדה שאין היא יכולה להוציא דבר שקר מפיה (למעט אולי אותן פעמים שהשקר נחוץ לדעתה על מנת לחזק את האמת). ייתכן שהיא אומרת בנימה של צחוק שהיא לוקחת אותם לרופא על מנת שאנו נסיק מנימת צחוקה כי אין הדבר נכון, שהרי מה יגיד איציק ומה יגידו כולם אם ייוודע להם כי פעם בשבוע היא נותנת טונה לחתוליה ולוקחת אותם לבדיקות תקופתיות ולפסיכולוג?

         אורה אומרת, לאנשים אין מה לעשות רק לגדל כלבים וחתולים וכל מיני חיות אחרות, זה לא הגיוני בכלל. ולא שמעתי על דבר כזה פסיכולוג של כלבים. (האם פסיכולוג של כלבים הוא כלב? תוהה מי שתוהה.) כאן מתפתחת שיחה שבה ניתן להבחין בכאלה שמצדדים בגידול כלבים, בכאלה המצדדים בגידול חתולים, ובכאלה – כמו אורה – שלהם עניין אימוץ בעלי החיים נראה זר ומוזר (עד כדי שימוש בכינוי טומאה כדי לתאר את סלידתם מן העניין).

       בשקט ובצד אומר אריה רק לי ולדויד, בשביל מה אנשים מתעסקים באהבת כלבם? והוא מיד ממשיך ואומר, רק כדי לטשטש בלבם את שנאת חולשותיהם. דויד ואני מביטים בו ואחר כך האחד בפני רעהו, ופיותינו נותרים אילמים.

מנשה גורם לי לפעמים לחוש כי אין לי כלים נאותים להתבונן במציאות, שכן הוא מנבל את פיו לעתים קרובות, וגסות רוחו מנמיכה את מצב רוחי. גם דינה, שפעם נתנה לי להבין כי היא עושה על מנת שיקנאו בה (היא כנראה יודעת שהקנאה היא העונש הגדול ביותר), גורמת לי לתחושות דומות. (אגב, הזכרתי כבר באיזה מקום כי צריך לקנא באלה שאינם מקנאים?) למנשה יש כישרון להציג בציניות צדדים אפלים של זולתו כאילו לו עצמו אין צדדים כאלה. לעתים הייתה זהבה מתחילה בניסיון לדבר עמי על אודות מנשה ועל אודות הציניות שלו, אלא שהייתה נרתעת, והייתי מרגיש איך בלבה מתרחש מאבק: אם כל האנשים טובים והטוב ישנו בעולם, למה יש מצבים שבהם האחרים לא נוהגים כפי שהיא נוהגת? למה – שלא כמוה – אין הם מוכנים להקריב מעצמם ואפילו לא דבר פעוט, בעוד היא הרי תעניק מעצמה כדי להראות לכולם שהטוב קיים וכדי שיוכלו להתבשם בידיעה זו? לבי היה נחמץ כי התנהגותה בפעמים שבהן הייתה חשה שלא עשתה מספיק למען הצדקת קיומו של הטוב הייתה מעוררת רחמים; יכולתי לחוש בעִתות אלה כי זהבה מתנהגת כאילו גנבה את זכות החיים שלה ממישהו אחר, כאילו מישהו אחר היה צריך להיוולד במקומה ולזכות בזכות הזאת שהיא זכות החיים, ואילו היא גנבה בדקה האחרונה את חייו. טוב יותר שאחשוב כי זהבה נמנית עם האנשים שחושבים שבייסורים שהם מייסרים את עצמם הם גואלים את העולם, אמרתי לעצמי.