אחוז בקולמוס כותב
הרעננות המתפרצת
אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַיְּלָדִים – וְשֶׁלִּי בְּתוֹכָם – מִתְמַצְּאִים בִּדְבָרִים שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהֵם מִחוּץ לִתְחוּם יְכוֹלוֹתַי; אֲנִי רוֹאֶה שֶׁיּוֹדְעִים הֵם בְּחוּשֵׁיהֶם אֶת הַדְּבָרִים, שֶׁאֲנִי בְּכֹל כֹּחַ שִׂכְלִי מִתְקַשֶּׁה לְהָבִין; אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהֵם מְּדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם בְּשָׂפָה מֻכֶּרֶת לִי אַךְ דִּבְרֵיהֶם אֵינָם מוּבָנִים לִי; אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָרַעֲנַנּוּת הַשְּׁרוּיָה בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וּמַחְשַׁבְתִּי עוֹבֶרֶת אֶל הָרַעֲנַנּוּת שֶׁבְּמַעֲשֶׂה הַבְּרִיאָה – וּמִתְרַעֲנֵן בִּי הָאוֹן, רַעֲנָנִים רַעֲנָנִים, נָעִים וְזָעִים הֵנָּה וַהֵנָּה אוֹגְרִים בְּתוֹכָם אֶת הָאִינְסְטִינְקְטִיבִיּוּת וְאֶת הַהִתְמַצְּאוּת חֲסְרַת הָרֶפְלֶקְטִיבִיּוּת.
זְכוּת הִיא, זְכוּת הָרַעֲנַנּוּת הַמִּתְפָּרֶצֶת.
מתוך "בהמולת היום והלילה אני שוכח וזוכר"
ואתפרץ בהודעה: אפרסם תגובה של בעלי הבלוגים רק לאחר שאוודא במייל כי אכן התגובה היא שלהם (זה חבל; זה הכרחי; וזה לא כ"כ נורא).
בהחלט תחושה מוכרת, גם שלי כהורה.
גליה הי,
תודה. ואני לעיתים מתפלא מדוע הם משתוממים ואומרים לי שהם אינם מבינים מה אני איני מבין…
שוב תודה וסליחה על האימות הקצר (המתחייב מהמצב) — צדוק
טקסט (שיר) הורות מקסים. מדויק מאוד במבעו. אהבתי. רני.
רן הי,
טובה המילה "הורות", המחזירה אותנו לדו-המשמעות שבה (או יותר נכון למקור שלה).
תודה וד"ש — צדוק
אהבתי את הָאִינְסְטִינְקְטִיבִיּוּת וְאֶת הַהִתְמַצְּאוּת חֲסְרַת הָרֶפְלֶקְטִיבִיּוּת. סיפור מקסים…אורה
אורה הי,
נאה לי תגובתך משובבת הנפש.
תודה וברכות — צדוק
מר צדוק –
מה אומר, אתה נוגע בפצע פתוח. ילדיי אוהבים (זה כך בכל דור) מוסיקה שהיא רחוקה ממני, קוראים ספרים שלא הייתי נוגע בהם ואינני יודע מה הטעם לקרוא בהם: הם מדברים ביניהם ואינני שומע: בעניני מחשב הם עילויים, תופסים בקלות דבר שאני תוהה עליו – בהיעדרם – חודשים: הם מביאים הביתה מהאוניברסיטה ציונים שהם לעולם אינם תחת 90, על פי רוב 96, אם לא 100: (הלוואי ואי פעם אני הגעתי לציון כזה): הם מוצאים דרכם בשוק העבודה בקלות – בתי סיימה ללמוד וכבר מצאה עבודה לפי תחום התענינותה ובמקצועה: וכן הבן. אמנם הוא חיפש יותר – אבל גם מוצא את עצמו יותר אפילו ממנה.
מה עוד אגיד? "אבא, אתה לא מבין, אתה מהדור הישן. בזמנך זה היה אחרת – לא כדאי לחשוב איך. מכל מקום, מה שהיה בזמנך זה לא היה בסדר – אנחנו חיים בעולם אחר".
והם צודקים. אנחנו מוכרחים להגיע לאט לאט למסקנה שאנחנו מעולם אחר – שעבר זמנו… אנחנו רק נשכחנו פה, לעוד שעה… רצינו להישאר כל עוד הם זקוקים לנו!!! ( אבל הנה הם כבר לא).
משה שלום,
תודה על תגובתך הכנה והמפורטת והעצובה-משהו לקראת סופה. בוא ונזכור כי ילדינו הם יוצאי חלצינו וימשיך להתרענן האון בנו ובהם רעננים רעננים.
ברכות ושבת שלום — צדוק
היי צדוק
מקסים ההתבוננות שלך, מן הסתם אתה חכם כי הרעננות של הטבע היא באמת מתנה.
להתראות טובה
טובה הי,
גם תגובה טבעית ורעננה כשלך היא מתנה…
תודה וברכות — צדוק