לידיה גורדון כותבת פרוזה
עוד משהו על ילדות רחוקה, בארץ אחרת, בשפה אחרת. מילים שאבדו לי כשלא כל כך רכשתי את השפה שבה אני כותבת עכשיו, שפה שהיא לעיתים כמו קוצים על לשוני. מילים הסתכלתי על הלוח הירוק שאבא הביא מתנה. לידו עמדה ויולטה, הבת של בעלי המכולת, הארמנים. היא החזיקה גיר ביד, היא המורה. אני יושבת על כיסא עץ קטן, עם משענת ...
קרא עוד »