שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים

        את הפוסט הזה לכבוד שבת המלכה אני מקדישה לשלושה – וביניהם מלכה אחת בשר ודם גם אם היא כבר בעולמות של מעלה כמעט שלושה עשורים. אני מקדישה את השורות הבאות למשורר הכי אהוב עלי, לשיר הכי אהוב עלי שלו, ולאישה שאיתו שהיוותה מוזה לשירו "חיוך ראשון" – הלוא היא אשתו, השחקנית רחל מרכוס. אפתח באנקדוטה אישית. ...

      http://www.nillydagan.com/%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A8-%D7%91%D7%90%D7%95%D7%A8/476-%D7%A2%D7%A0%D7%AA-%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%98  

      שנים רבות נמנעתי מלימוד תורת ההתנדנדות. סירבתי ללמוד את התורה הזאת אף על פי שידעתי כי היא חיונית יותר מהרבה תורות אחרות.  אם אשאֵל מהו שגרם לי לבסוף להסכים ללמוד, אשיב על כך בקצרה: לא הייתה לי ברירה!  אלמלא כן הייתי מוצאת את עצמי לבדי על הנדנדה במשך זמן רב מכפי שהייתי מסוגלת לשאת.  לאמיתו של דבר, ...

            עַמּוּד הַשִּׁדְרָה בְּגוּף הנְשָׁמָה כְּעַמּוּד תְּאוּרָה. בִּכְבּוֹתוֹ הִיא שָׁחָה, נִדְכְּאָה, כְּאִלּוּ גַּבְנוּן צִמֵּחַ בָּהּ. וּכְשֶׁאַהֲבָה נוֹגַהַת בְּאַחַת זוֹקֶפֶת קוֹמָה עַד שֶׁצַּר לְהָכִילָהּ, נְכוֹנָה לְהָאִיר  עוֹלָם וּמלוֹאוֹ גַּם אִם אֵינוֹ אֶלָּא מְלוֹא חֲדָרֶיהָ הַדַּלִּים בִּרְאִיַּת זָר לֹא יָבִין אֵיךְ אוֹ לָמָּה אוֹ מָתַי אוֹ עַל יְדֵי מִי מֻפְעָל אוֹ חָדֵל הַחַשְׁמַל בָּעַמּוּד הָאֶחָד הַמְּשַׁדֵּר לְגוּף תְּאוּרַת ...

בשעה טובה זכה ספר שירי "עירומה על גב סוס במונגוליה" במדף נכבד באתר המכירות המכבד אינדיבוק http://indiebook.co.il/%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%92%D7%91-%D7%A1%D7%95%D7%A1-%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%94/

  בַּמֶּרְחָק שֶׁבֵּינִי לְבֵינְךָ נֶאֱרֶגֶת אֲנִי חֲדָשָׁה בְּשִׂמְלָה לְבָנָה וּבְלִי מָחוֹךְ תַּחְתֶּיהָ לְמֵדָה  נְשִׁימָה אֵיתָנָה, פְּעִימָה חָפְשִׁיָּה מִמְּךָ וְאִתְּךָ צָעַד קָדִימָה וְאָחוֹרָה מְחוֹלֶלֶת נֵס אָהֲבָה לִי שֶׁבֵּינִי לְבֵינְךָ.        

          עכשיו אני כבר מסוגלת לראות אנשים כגופים בעלי נפח ולא רק כצורות גיאומטריות. לכן אני מסוגלת לגעת בהם. משום כך אני יכולה לשחק איתם, להשתעשע באמצעותם.  פעם ידעתי לשחק ולהשתעשע רק על גבי נייר. שעות ארוכות הייתי משרטטת משולשים ומרובעים ועיגולים ויוצרת מהם בדמיוני בני אדם.  אף על פי שנמצאתי תמיד לבדי כנגד הנייר, שרטוטי ניחמו אותי ...

      על דורית דינור, מורתי האהובה בשיטת פלדנקרייז, כבר למדתם זה מכבר. העניין הוא שדורית דינור היא בראשית דבר משוררת וציירת שאף ניהלה שנים אחדות בית ספר לאמנות בדרום הארץ. אני גאה ושמחה להציג במטע בהופעת בכורה ארבעה משיריה מתוך קובץ שירים בכתובים.   זיזים   אַל תִּתָּפְסִי בַּזִּיזִים כְּנַף אַדֶּרֶת הַגַּאֲוָה תְּנִי לַשּובָל לְהִתְרוֹמֵם לָעוֹר לְהַרְגִּישׁ לִרְגִישׁוּתֵךְ ...

סופסוף אני יכולה לבחור בין טוב לרע ובעיקר לפגוע בלי להיפגע, בלי להעניש את עצמי כדי שימחלו לי על מנת שאמחל לעצמי. יש לי עור של פיל וחדק ארוך, שבאמצעותו אני יכולה להדוף כל מי שמפריע לי לשרוד בג'ונגל שפעם הייתי בו עכבר. כל אחד יכול היה לדרוך עלי או לפתות אותי על ידי מלכודת-מוות מוּסווה בגבינה.  ימים רבים אכלתי ...

      אמי סיפרה לי שנולדתי עם מרפקים גדולים מאוד. לדבריה, עוד בהיותי תינוקת היו מרפֵּקַי גדולים בהשוואה למרפקיה הזעירים.  לימים הודתה כי למרות שמרפקי עוררו את קנאתה, הם היו גם סיבה לגאוותה ולשמחתה. זאת משום שהודות למרפקי עלה בידיה להגיע למקומות שבלעדיהם לא הייתה מעזה להגיע.  "לאלו מקומות חשובים באמת הגענו, את ואני, בזכות מרפקי?" שאלתי יום אחד ...