שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
הַמָּוֶת לְעוֹלָם אֵינוֹ
מִתְעַכֵּל בְּנָקֵל. לְאַט
לְאַט נָע נָא, לֹא
נִבְלַע, מִתְלַעֲלֵעַ
בַּזִּכָּרוֹן הַחַי, הַמְּסָרֵב
לִבְלוֹעַ, לְשַׁלֵּם בַּעֲבוּר
מַה שֶּׁמֻּחְבָּא בְּתַפְרִיט
הַחַיִּים, לְלֹא מְחִיר
נָקוּב, נוֹקֵב בַּטַּעַם
הַטּוֹב שֶׁהָיָה לְכָל בָּשָׂר
אָהוּב, עַד שֶׁאֵינוֹ
קַיָּם. הַמָּוֶת מֵת
בְּמִי שֶׁנּוֹתָר
לְמִי שֶׁהָיָה אֵי פַּעַם
אָדָם.
שיר כל כך חזק ונוקב.תודה על השיר שמתכתב עם כולנו
עפרה
בברכת ניקוב בכל מה שצריך לנקב כדי שחיינו ימריאו במלואם!!!!!!!!!!!!! החל מ-ע-כ-ש-י-יו!
ענת, שיר חונק….
אולי נכריז על תחרות השיר האופטימי והשמח לשנה החדשה?…
אני חושבת שלפעמים כדאי שהיוצרת תרחיב בכמה מילים את המצע השירי הקצר…. השיר הוא מאוד אופטימי:) המוות מת! כלומר, הגעתי למסקנה פנימית עמוקה שהחי מתקשה עד מאוד לעכל מוות. הטראומה כה חזקה שהיא בלתי נתפסת ואינה יכולה להיתפס בעצם. נניח שמת למישהו אדם יקר? בעצם הוא לעולם לא באמת מעכל זאת. לעולם לא! מה שקורה שברבות הזמן ה"מת" נהיה חלק מהחי… אבל עיכול של ממש אין ולא יהיה! שיא האופטימיות, לא???????? שנה נפלאה! יחי החיים!