שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

אפר האהבה

 

מַיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ, רַק הַשִּׁגְרָה

כִּנְמָלָה תַּעֲרֹם תִּלִּים תִּלִּים,

תַּעֲרִים  עַל הַלַּהַט עַד שֶׁיִּהְיֶה

לְאֵפֶר שֶׁשּׁוּם נִיצוֹץ לֹא יַדְלִיק,

לִפְנֵי שֶׁגַּם הַמַּיִם יְכַסּוּ אֶת עִקְבוֹת

הָאַהֲבָה, וְלֹא נוֹדַע כִּי בָּאָה.

 

15 תגובות

  1. ענת, שיר נפלא… ואולי, מדי פעם, למחוץ את הנמלים האלה??
    נורית

    • שירך היפה מתכתב ומשלים את שירי (כרגיל?!) אבל גם קצת לא, אם אדבק לנחמתי באמונתי שיש דבר כזה רגש אהבה שאינו בעיקרו אשליה. ואכן חיינו והאנשים סביבנו מלאי עורמה, גם אם לא בתכנון מוקדם. אז מה, בתחבולות נעשה לנו מלחמה כנגד העורמה הזאת? למחוץ נמלים מעת לעת – לא משם לדעתי תבוא הישועה והשלום פנימה.

  2. בוקר טוב ענת
    השיר לכאורה פשוט אבל מורכב ויפה ונכון.
    רות

    • כפי שציינת השיר לכאורה פשוט – כמו המציאות. מחקתי את תגובתי מהבוקר כי המציאות השתנתה ורק לטובה. מה שכן מסקנתי הבסיסית לא השתנתה. כל עוד האהבה בינינו לבין עצמנו שרירה וקיימת וללא נטישה – הכול מתהפך לטובה.

  3. היי ענת
    השיר שלך הזכיר לי שיר שלי שמופיע בספרי "צלו של חלום" אז הנה הוא:

    אַשְׁלָיָה מִזְדַּחֶלֶת מִתַּחַת לְעֲקֵבַי
    מִשְׁתַּחֶלֶת בֵּין סּוּלְיָה לֶעָקֵב.
    מִתְרוֹמֶמֶת
    מְנַקָּה גּוּפָהּ מֵאָבָק
    וּמְחַיֶּכֶת חִיּוּך עַרְמוּמִי.
    וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁמָחַצְתִּי אוֹתָה
    כְּמָקָק
    תַּחַת כַּף רַגְלִי.

  4. תגובה על התגובה בעילום שם שנחתה בדואר שלי, וזו לשונה: נכון, המהלך הטבעי אצל מי שלא מבדיל בין אהבה לסקס.
    אז א. האם סקס או מעשה האהבה אינו חלק בלתי נפרד לא אחת מהאהבה האנושית? ב. מדברי האנונימי אני מסיקה שבעידן המודרני רב הפרידות אין כמעט איש שיודע מהי אהבה. כי חמור מכך, גם אלה שעדיין יחד יעידו בסתר ולו של לבם כי לא מטעמי אהבה הם יחד.

  5. ענתי שום דבר לא יכל לכסות על עקבות האהבה.שיר מרטיט
    עפרה

    • עלי להתוודות שברבות ימי בשדה "האהבה" אני לא משוגעת על המילה הזאת. אבל בעקבות תגובתך אוסיף חידוד אישי – אין שום היגיון סדור לגבי תופעת הרגש הכה מהותית הזאת. ולגבי, פועל כאן עיקרון האלימינציה. מי שנשמר עמוק בנשמתי שנים על שנים – או במילותייך – מי ששום דבר לא מכסה אותו ובלי קשר לשום מציאות – הוא מתאים להגדרת "האהבה". מלבד זאת אינני יודעת עליה דבר. לא באמת.

  6. אחד השירים המיוחדים והיפים שלך ענת
    ולמרות הכאב וחוסר ההגיון
    אנו זקוקים לאהבה

    הִגָּיוֹן

    דֶּרֶךְ הִגָּיוֹן

    עֲיֵפָה

    שׁוֹאֶלֶת עַל

    צְבַת הַכְּאֵב

    הַמִּתְהַלֶּכֶת בָּהּ

    לְלֹא הֶסְבֵּר

    הֶגְיוֹנִי

    • שירך מלמד נכונה עד כמה ההיגיון מתעתע. כנראה שזאת מתנת האהבה – חיבור עוצמתי אל מעיינות הרגש. אני רק בעד שהמתנה תהיה לא כל כך שבירה.

      • ואולי האהבה היא כל כך שבירה כי היא לא נועדה לכל החיים
        אני מדבר בעיקר על בני זוג שדרך הטבע מקציבה את זמן אהבתם לזמן שיספיק לגדל צאצאים
        ואולי זהו ההגיון של האהבה

        • לדעתי, בורא האדם והאדם מתחכמים זה לזה בעניין הזיווג מאז ימי אדם וחוה. קודם כול, החברות בין המינים בעקבות התאהבות היא תחבולה אלוהית ממש. שהרי התאהבות יסודה בעיוורון. ואלמלא כך אני בספק אם מלכתחילה גברים ונשים היו מתחברים. אז זה בהחלט טריק שנועד לאפשר את הפרו ורבו. הגיונית, הרבה יותר מקובלת עלי לפיכך שיטת השידוכים. אם כי אני עצמי מעולם לא הייתי מסוגלת לה… עכשיו לעניין דבריך, דוד, יש בכך הרבה מן ההיגיון הפרדוכסלי בכך שהאדם התחכם לאורך חייו בעבר והאריך אותם, אך מכאן גילה כי קשה לו לסחוב את רגשותיו כלפי בן/בת זוגו כל כך הרבה שנים. ואחרון בעניין הצאצאים. אני לא משוכנעת שגידולם מסייע לשימור האהבה הבין זוגית. זה מכבר ניסחתי זאת כך: הולדת ילדים היא מבחן האש של האהבה. ולצערי, נדמה לי שרובנו יוצאים נכשלים במבחן הזה עוד הרבה לפני שצאצאינו גדלים להקים לעצמם חיי אהבה משלהם.

          • אני רואה את העניין ענת יותר בפשטות
            שנינו מסכימים שפטנט האהבה של האבולוציה נועד לפרו ורבו
            דבר נוסף הוא הריח וההרגשה שהנה איתו או איתה אני רוצה להביא צאצאים לעולם וזה חופף לעניין האהבה
            ודאי שברוב המקרים אחרי מספר שנים להט האהבה הגדול וברוב המקרים כמו בשירך
            תַּעֲרִים עַל הַלַּהַט עַד שֶׁיִּהְיֶה
            לְאֵפֶר שֶׁשּׁוּם נִיצוֹץ לֹא יַדְלִיק,

            הילדים תפקידם לרוץ הלאה במעלה ההר האבולוציוני לכן נכון יהיה תמיד המשפט
            הורים יתנו לעשרה ילדים ועשרה לאב יתנו להורה אחד
            מי שמבין זאת בגיל צעיר יעבור את החוויות של החיים טוב יותר לדעתי

          • לייק בריבוע על המשפט הזה: הורים יתנו לעשרה ילדים ועשרה לאב יתנו להורה אחד
            מי שמבין זאת בגיל צעיר יעבור את החוויות של החיים טוב יותר לדעתי.
            הלייק הראשון הוא כי זה בדיוק מה שאני משננת לעצמי מאז נולדו בנותי.
            הלייק השני כי העלית באוב את זכר אבי: זה היה אחד מפתגמיו האהובים לאומרם באוזני ובאוזני אחיותי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לענת לויט