גּוּפִי מַסִּיעַ בִּדְרָכִים רָאשִׁיוֹת
וּצְדָדיות, בְּמַעֲקָפִים, בְּכִּיכָּרוֹת
וּבְסִמְטָאוֹת עִם תַּמְרוּרִים וְרַמְזוֹרִים.
שָׁנִים רַבּוֹת נִדְרְשׁוּ לִלְמֹד לִנְהֹג
בּוֹ בְּכָבוֹד. לֹא בְּעִרְפּוּל חוּשִׁים,
לֹא בִּמְהִירוּת גְּבוֹהָה מִדַּי,
לֹא בִּפְזִיזוֹת, לֹא בְּשִׁכְרוּת
וְלֹא בַּאֲטִימוּת
לֵב עוֹקֵף אֶת הֱיוֹתִי
נָהֵגֵת לְלֹא חָלַף
וְתַחֲלִיף.
ללא חלף ותחליף.
כמה נכון!
שנה טובה
רות
שנה טובה ובריאה – גוף ונפש וכמה שיותר רחוק מכל סוג של מוסך – כך ייטב!
כמה נכונות,עמוקות ואמיתיות שלוש השורות האחרונות וכמה אמיץ הגוף המתמרן עצמו בכל הדרכים והסימטאות.
עפרה
המוזר במסע שלנו כאן שאת כל ענייני הקיום הכי בסיסיים ומשמעותיים עלינו ללמוד ולהפנים במשך שנים רבות, רבות מדי. כנראה שבאמת – כצאצאי אדם וחוה – זהו התשלום הכבד על זלזול נפשע בשלוות גן העדן שהיתה יותר מדי מובנת מאליה כשניתנה במתנה.
כמו שרמב"מנו היה אומר: במידה הנכונה
זוהי אכן כל התורה כולה בכל איזור ואיבר של חיינו. ואם המידה הנכונה היא הנכונה אז למה כל כך קשה להשיג אותה ולהחזיק בה?
שלום לך ענת
שיר יפה
ועליו עדיף לענות במה שסבתא שלי לימדה אותי
תודה
"הִזָּהֵר מִמִּפְגַּשׁ הַבָּשָׂר בַּבַּרְזֶל"
בּוֹ יֵשׁ רַק מְנַצֵּחַ אֶחָד
וְהוּא לֹא אַתָּה
קָשְׁיוֹ כִּעוּרוֹ
פְּנִים וָחוּץ
וְאַתָּה לֹא תּוּכַל אֶלָּא
לָתֵת אֶת עַצְמְךָ
מאחלת לך שנה טובה ומרובת זמירות במילים ובצליל ושתרחק מרחק שנות אור מהמשפט האחרון בשירך וממצוות סבתך הצודקת. העשייה היא ההתנגדות הכי אפקטיבית להתמסרות הרצויה בבוא שעתה.