בננות - בלוגים / ענת לויט / ברוך נוטע גפן באדם
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

ברוך נוטע גפן באדם

ברוך נוטֵעַ גֵפֶן בַּאדם,

ולא רק בְּכוֹסוֹ יְרפֵּא

עיצבונו או יגדיל שמחתו,

כי אם ייעצֵב לְשָדוֹ בפאֹרוֹת

ובקנוֹקנוֹת שישתרגוּ בו, 

ובלבד שלא יכְריתן

למען יוכל להתפאר

בבוא יומו באשר הנו

בעיני עצמו.

 

9 תגובות

  1. ענת הי,
    יפה מאוד ונוגע בגלוי ובנסתר (הגפן כיסוד נסתר והיין כיסוד גלוי). ובאמת, את מה אנו מחפשים – את היין כתוצר או את הענבים כיסודות היין?
    ברוך נוטע גפן באדם — מעורר דרישה לחשבון נפש…
    שבת שלום — צדוק

    • אלוהים בוחן כליות ולב, ואתה בוחן יצירתי לעומקה ומיד. ואף מיטיב להגדירה ובכך מסייע לי להתכוונן הלאה. אכן כפי שכתבת אלי לא מכבר – משהו בי מבקש להתרומם אל התבוננות על, וזה התנאי גם לחשבון נפש/חיים שיפה לו שעה אחת לפחות קודם.

  2. אמן
    לאחרונה ענתי שיריך הן תפילות
    יפות

  3. כמה יפה ענת

    ואני ילד אז בהיחבא מלקט בתחתית ערמת הכרם שהשתרגה על הקרקע הכבדה
    וכששאלתי אמרו לי משיירי מטע קדום
    וכשנבנתה הרפת ועמלו הדחפורים לישר ולהוסיף מטע כורכר צמחה היא באורח פלא ועלתה עליהם
    עד שיום אחד נעלמה לי
    וביום ההוא הבאתי סוגי גפן ונטעתי במקומה ובניתי לה מוטות עליהן השתרגה ובכול שנה אני גוזם את ענפיה היבשים משקה אותה
    והעלים הירוקים הראשונים מבשרים את האביב
    והפרי מבשיל ירוק וגם אדום לתוך הקיץ החם והנה כאילו המשכה של ערמת הכרם של ילדותי

    תוד לך ענת שבשיריך היפה הבאת אותי לתוך זיכרונותי

    • תודה על התודה – כפי שנהג לומר עורכו לשעבר של "משא" המוסף הספרותי של "דבר", דוד פדהצור. זיכרונותינו שונים, דוד היקר. אשריך שזכית לגדול במטע גפנים. אני, שלא זכיתי, מייחלת או מתכוונת לנטיעת הגפן שבאדם – בתוכו. ואת זאת אני מאחלת לעצמי ולכול.

      • השיר אכן מצהיר על כך והבנתי היטב את כוונתך
        סיפרתי לך שעוררת את זיכרונותי היפים ולמעשה הצלחת בשיר לתת לי משהו
        והרי יש לנו פה כפל של דימויי ומעשה כאחד
        כאילו חדרה הגפן לתוכי על כול המשתמע

        • אם כך אז אני מזמינה אותך על חשבוני לשתייה של בקבוק שלם יין, ואחרי זה אתה תשיר לי אחד משיריך המולחנים היפים. סיכמנו?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לענת לויט