בננות - בלוגים / אבנר אריה שטראוס / משוואה, ציפור עשן
זורע מילים
  • אבנר אריה שטראוס

      נולד 1954 נפטר מהרבה שטויות  חרש מילים ומוזיקאי .  ספר שירה "מרחק ומידות אחרות " "Birds of the Mind and Chamelions of the Heart "  שיריו פורסמו פה... ושם כל השאר ראה הרבי מגוגל והרבנית ויקפדיה נוהג לצטט את שתיקתו בנושאים כואבים . - נוהג להקיש בפחי נפש במקל השיר או מקל דת עד שהרעש מגרש את העצב.

משוואה, ציפור עשן

 

 חברים יקרים אין לי מילים  עומד לנעול את הפוסט האיום הזה האמת היתה איומה יותר 
להודות לכל המגיבים בגרון נשנק.,ולהניחו מאחורי גבי ,
אני בעצם דור שני מצד אימי היקרה שניצלה בזכות הרכבת של קסטנר כשהיתה בת 11. 
טוב שזוכרים פעם בשנה ולצטט  ' טוב שהבן אדם יודע לשכוח כי אחרת לא הייתי מתפקדת כי זה בלתי נתפס מה שהיה המוח האנושי לא קולט, מהכתה שלי כל הילדים נמחקו. '

אסיים בשיר
ותודה לאתי שערכה סרטון לגרסתו הראשונה הקצרה

 

 

 צִפּור עָשָׁן

  
 
אָמְרוּ שֶאִמָּא תָּבוֹא בְּרַכֶּבֶת 
 אֲנִי בֵּן חָמֵש
נָתְנוּ לִי סַבּוֹן
בְּלִי מַגֶּבֶת

 

אַחֲרֵי הַמִּקְלַחַת
אָעוּף
כְּמוֹ
צִפּוֹר עָשָׁן
 

 

אֶל קֶבֶר הָרוּחַ
וְאַתֶּם אִם תִּרְאוּ
עָנָן קְטַנְטַן בְיוֹם אָבִיב
חִשְּׁבוּ עָלַי

 

 

 

 

חֲבֵרִי רוֹן גָּר בֵּין

 שְׁבִילֵי הַשֶּׁלֶג בְּפִינְלַנְד,

 אִשְׁתּוֹ פִינִית. הוּא עַצְמו נִצּוֹל קִבּוּץ,

 פְּלִיט קִבּוּץ הַגָּלֻיּוֹת שֶׁכָּאן…

   

 

הִיא אוֹמֶרֶת אֲנִי נֶגֶד כְּתוֹבוֹת קַעֲקַע, 

 אַךְ אִם הָיִיתִי עוֹשָה  קַעֲקוּע,

 הָיִיתִי מְקַעֲקַעַת עַל הַזְּרוֹע

 מִסְפָּר עִם שִׁשָּה חוֹרִים שְׁחוֹרִים.

 

  

*

  

 פִּתַּחְתִּי מִשְׁוָאָה

בִּשְׁנֵי נֶעֱלָמִים אוֹ יוֹתֵר,

 מְנַסֶּה לִפְתֹּר,

 לָמָּה ,*YY = YUDE

 X = 6,000,000

 שִׁשָּׁה מִלְיוֹן נֶעֱלָמִים

 X+Y

 שִׁשָּׁה מִלְיוֹן חוֹרִים שְׁחוֹרִים.

 

                                  

 

* Jude

 

 

 

 

 

 

42 תגובות

  1. מירי פליישר

    שיר חזק
    צילום יפה. אבל היה להם קר שם…

  2. לי עברון-ועקנין

    הצלחת להגיד קולע דברים שקשה להגיד.
    חברך רון. מרגישים שאתה אוהב אותו וזה עושה לאהוב אותו :)

  3. תַּלְמה פרויד

    וואוו, אבנר. צריך לקחת אוויר מהשירים הטעונים האלה. קשה ה'ניצול קיבוץ' ו'פליט קיבוץ גלויות' בהקשר הזה.
    ויש לי רק הצעות עריכה קטנות, מרשה?

    הצעתי, בשיר הראשון שורת הסיום: "הייתי מקעקעת שישה חורים שחורים". ה'מספר' נראה לי מיותר.
    ובמשוואה: X.Y (איקס כפול וואי), לא פלוס. מסיבות מתמטיות :)

    • תלמה יקרה כנראה צודקת מאד אני כ"כ גרוע בחשבון הסבירו לי ש
      (10 בחזקת 6)נותן את הפתרון הסופי
      אבל ע"י מספרים כאלה אני אפס.
      ואפס לוס אפס או כפול אפס נותן את אותו אפס.
      וזה נורע מעגם אותי .

  4. אבנר, המסר השואתי עובר היטב בשני השירים אבל הטלטול (החיובי) שהם יוצרים אצל הקורא אינו דומה.
    בשיר הראשון יש "קדם-טלטול" מטריד בההשוואה המתרמזת בין ניצול קיבוץ לניצול שואה. הרי אין אמת במשוואה הלשונית הזו והיא עלולה גם להיות די מקוממת.

    • אבנר שטראוס

      אבנר, המסר השואתי עובר היטב בשני השירים אבל הטלטול (החיובי) שהם יוצרים אצל הקורא אינו דומה.
      בשיר הראשון יש "קדם-טלטול" מטריד בההשוואה המתרמזת בין ניצול קיבוץ לניצול שואה. הרי אין אמת במשוואה הלשונית הזו והיא עלולה גם להיות די מקוממת.
      ___________________________________
      אגיב להכל אבל היה לי דחוף לתקן את כוונתי אולי לא השכלתי להעביר,
      ניצול קיבוץ שאני בד"כ משתמש בו בהומור לא שימש אלא כדי להוביל לכך
      שמקיבוץ הגלויות או מקיבוץ הגלויות שלנו כאן גם מפה נפלטו התפלטו או ירדו ויורדים אנשים… בכמה שאפשר
      עדינות ראה הערה של עירית על המחשבה שלה כמה לעיתים נראה שהעיסוק וההתקוממות נגד ההיסטוריה בא כתחליף לעיסוק בהווה הקיומי … אולי זה לא היום לעסוק בכך אך אנחנו כציבור מילדות מובלים ומנותבים לכך …
      אם לא היטבתי להתנסח סליחה ואולי ביום בהיר יותר אהיה פחות מדוכדך מכדי להסביר

  5. הוספתי סרטון וידיאו לשיר במקביל .
    מודה לאתי שערכה ושלחה.
    הוא יעבור ליטוש מה בהמשך .

  6. מילים תמימות
    בור, כינור, רכבת, כלבים, תפוחי אדמה, שלג, יערות, איכרים, מקלחות, סבתא, סבא, אמא, אבא, אחות קטנה, תינוק, שיניים, שיער, סבון, ארובה

    אני לא הייתי מעז (מישראבלוג)

  7. מילים תמימות
    בור, כינור, רכבת, כלבים, תפוחי אדמה, שלג, יערות, איכרים, מקלחות, סבתא, סבא, אמא, אבא, אחות קטנה, תינוק, שיניים, שיער, סבון, ארובה

    אני לא הייתי מעז (מישראבלוג)

  8. רון בלב ועט ביד :)
    צירופים חזקים מאד בשירך
    אבל "ניצול קבוץ" לא בא לי טוב :)

    • ריקי מבין אותך, גם לי בא ממש לא טוב אבל כנראה בא לא בלי סיבה אז נתתי , שלשום ראיתי תמונות מצמררות בבלוג של ילדים מוכים ע"י חיילים במחסום ,
      והיתה תגובה של מישהי מקיבוץ "לוחמי הגיטאות " שכתבה שכמי שגדלה שם וראתה הרבה במוזיאון היא לא חשבה שאי פעם תראה תמונות כאלה מכאן וזה באמת רק פן אנושי שכנראה חילחל כמו כתמים …וצלקות הרבה יותר נוראות של קרוב שעזב אחרי מלחמה פה כי הכריח אותו מפקד שאח"כ נהיה ר"מ, לבצע מעשים כל כך מזעזעים שאני לא מעיז לספר , וזה שחלפו27 שנים לא מנחם שהוא ומשפחתו בעיר אנגלית שלווה מאז.
      ואישית הייתי מעדיף לראות אנשים כמו רון ואשתו כאן ובקיבוץ שבו חיו אך כנראה ….אמרתי מספיק ועוד לא אמרתי עלי…

  9. הגשטאלט בכל מקרה סוגר את המשוואה – המשחקיות בסוף מיותרת.
    בסה"כ, מעורר מחשבה.

    • המלה גשטאלט כאן נראית לי
      מוזרה, אך תודה על ההערה שאולי נכונה . אמרה תלמה להוריד את המספר, מוזמנת לשכתב אני כבר לא מסוגל השירים האלה עוררו בי יותר מדי.
      ללי תודה.

  10. גם אני מנסה לפתור את המשוואה של השיר המאתגר הזה…

    פִּתַּחְתִּי מִשְׁוָאָה
    בִּשְׁנֵי נֶעֱלָמִים
    אוֹ יוֹתֵר, מְנַסֶּה לִפְתֹּר,
    לָמָּה שִׁשָּׁה מִלְיוֹן נֶעֱלָמִים = YUDE

  11. נגע בי הקעקוע, וששה ושישה מליון חורים שחורים,{גם לי הפליט קבוץ מוריד} המוסיקה הצלום והסרט מצוינים בעיני

  12. חידת ההווה ושאלת ההיסטוריה.

  13. באות לי ככה מתחתיות הבטן המילים הבאות, אבנר היקר. יצירתך היא אולי המחשה שאין למעלה ממנה – ובאופן הכי טרגי שאפשר להעלות בדעת ונפש אנוש – המחשה לפער שביל המציאות לדמיון היוצר.
    השיר שלך חזק ביותר, כשיר, כניסיון פואטי ראוי לשבח לנסות ללכוד במעט מאוד מילים עבר זוועתי עם הווה רחוק ואחר. לא יעזור כלום. ושורותיך המצמרמרות לעצמן העלו בי באחת משפט אחד שאי פעם אמרה לי הסופרת ניצולת השואה יונת סנד: מה שהתרחש שם שייך לפלנטה אחרת. מי שלא עבר לעולם לא יוכל להבין או להרגיש מאום ממה שהיה… ואולי כל שנותר כדי להנציח הוא לזכור ולא לשכוח אבל לזכור שלעולם לעולם לא נוכל באמת – וטוב טוב שכך מאוד מאוד – מה היה שם ואיך אפשר היה לשרוד את שהיה ומי ייתן שלעולם לעולם לא יהיה עוד.

  14. איריס אליה

    גם אצלך, אבנר יקר, כמו שקרה לי אצל ריקי, באתי והלכתי וחזרתי. היה לי קשה מאד. קודם כל, לפני המילים, התמונה הזאת היא יותר מידי בוסטון בשבילי, וזה יותר מידי בשבילי. כי גם ככה אני חווה הפעם את הגלות בצורה החזקה ביותר שידעתי, וזו כבר פעם שלישית שאנחנו מגיעים לארה"ב לשבתון. ותמונה כזאת, שמצטרפת לטקסט כל כך קשה, היא עניין שאני בטוחה שידיר שינה מעיני הלילה.
    בבקשה תסביר את ה"ניצול קיבוץ", זה פשוט נורא לדעתי. ממש ממש קשה לי עם זה. לא יודעת אם יצא לך לקרוא את הביקורת שכתב שחר מריו שלנו, אצל רן יגיל, במעריב, על הספר האחרון של שמואלוף, אני כל כך מסכימה איתו, ואני חושבת שאסור אסור אסור לנו לנו להשתמש במילים האלה בלי הצדקה.
    ואני גרה פה על תחנת הרכבת. ואין יום שהרכבת הזאת, רחוקה מהרכבות ההן אלפי קילומטרים, לא זורקת אותי לתקופה הבלתי ניתנת להכלה הזאת. אני הייתי ציונית מאז ומתמיד, אני אוהבת את הארץ שלי אהבה עזה וממש מתגעגעת אליה, ואני חושבת שהגלות הזאת הפכה אותי אפילו ליותר ציונית ממה שהייתי, ופשוט צירוף כמו "ניצול קיבוץ" מוציא דיבתם של האנשים שהקימו את הקיבוצים ההם, רעה. ותאמין לי שיש לי הרבה הרבה הרבה מאד תלונות על מפאי וכיו"ב, הספר שלי מלא במילים מאד קשות עליהם, אבל מכאן ועד להשתמש בביטוי "ניצול קיבוץ" ועוד בערב יום השואה, ז"א, ההשוואה היא לא מקרית, זה מאד מאד קשה לי.
    והשלישי גאוני לדעתי.

    • איריס אליה

      סליחה, התכוונתי שהשני גאוני בעיני

      • תודה איריס ,
        בזכות החלק של השני של המשפט נסלח לך ואני גם צנוע :) לגבי תגובתך שלפני זו נראה לי שחנה כמעט ענתה במקומי ואולי טוב יותר
        אך אקרא שנית . שוב תודה.

    • "ניצול קיבוץ" איריס הוא אדם בורח ופליט ממה שנראה לו כאן קיבוץ גלויות דביק, הוא עריק של עצמו בשבילים הלבנים של השלג הפינלנדי מכור לאינדיבידואליזם שלו , נשוי לזרה אבל גם שם לא ימלט לעולם מששת מליוני החורים השחורים הנושבים כמו חלילי רוח בנשמתו ,לא ימלט מהקעקוע התת עורי הסמוי מן העין של מורשתו, כך אני הבנתי את השיר איריס

      • חנה חנה כמה נפלא היטבת להסביר , הסברת אותי עוד יותר טוב משאני יכולתי ,
        והאיש הזה חי בפינלנד
        והולך ביערות ובשלג וכפי שאני מכיר אותו מרחוק
        כל פסיעה בשלג וכל עץ מזכירים לו יום יום לעיתים .

        בעוד שאנו זוכרים לזכור רק יום בשנה
        יש כאן ביננו אנשים שזוכרים כל יום !

        ואגב האיש הזה והאשה הזו חיו פה עשרות שנים ביחד.
        לפני שהחליטו לשים פעמיהם לשם .
        ומה שאמרתי היו מילותיה והבאתי און בדרכי על פי דיאלוג שהיה ודבריה.

        • איריס אליה

          אני קוראת את ההסבר של שניכם, ועדיין מאד קשה לי. אבל זאת בדיוק האיכות של השיר, כנראה. הוא רב רבדים ומשמעויות. הקושי שלי היה ועדיין ועומד בעינו, כי אני קראתי כאן ביקורת מאד מאד קשה על הקיבוצים, וכן, גם על קיבוץ הגלויות. כל הספר שלי מתעסק עם המינוח "קיבוץ גלויות", ואני מודעת לחסרונותיו הרבים של המונח הכל כך ציוני יהודי הזה, אבל אני פוחדת שבהשוואה לדבר ההוא הנורא, אנחנו מתרוקנים מהפלא, כן, כן, פלא, הציוני. הפלא כבר אינו כל כך מדהים, אינו יפה כבעבר ויש כאלה שאומרים שהוא כבר אינו פלא, אבל יש בנו נטייה הולכת וגוברת לקבל אותו כמובן מאליו, וזאת בעיה קשה.
          עם השורות של האישה אין לי שום בעיה, הן כמובן חזקות ומצמררות מאד.

          • ואגב, אבנר, החבר שלך מרגיש כמוני, כתבתי לך על זה, המבט מהגלות מאד שונה. גם אני נזרקת כל יום אל הרכבות ההן, כי אני חיה מול תחנת רכבת. אבל אני מתכוונת לחזור. אני פשוט באמת מאמינה שזה המקום היחידי לעם היהודי.

  15. אתה מתייחס אל השואה האמיתית, ואל שואות נוספות שלא נגמרות.
    לפי סגנון הכתיבה שלך היית צריך להיות בכלל מתמטיקאי, כך גם שיר המדרגות. מעניין.

    • אולי יותר בלוגיקה , מתימתיקה זה משהו בלתי נתפס עבורי אך חשבון פשוט כן , למען האמת גם אני מגלה בעצמי צדדים חדשים .
      תוך כדי כתיבה ומחשבה .
      לעיתים קול פנימי חדש מתעורר.
      תודה גליה.

  16. אָמְרוּ שֶאִמָּא תָּבוֹא בְּרַכֶּבֶת
    אֲנִי בֵּן חָמֵש
    נָתְנוּ לִי סַבּוֹן
    בְּלִי מַגֶּבֶת

    אַחֲרֵי הַמִּקְלַחַת
    אָעוּף
    כְּמוֹ
    צִפּוֹר עָשָׁן

    • סיגל בן יאיר

      השיר הזה, הראשון, מצוין ומצמרר בעיני. החריזה בסגנון שיר ילדים שמסתיימת במעוף הנשמה-ציפור שהיא רק, בסופו של דבר, עשן.

      • השיר הזה, הראשון, מצוין ומצמרר בעיני. החריזה בסגנון שיר ילדים שמסתיימת במעוף הנשמה-ציפור שהיא רק, בסופו של דבר, עשן.

        תודה סיגל , סקרן לדעת מה תחושתך
        לגבי הגרסה הקצרה שבוידיאו מול זו עם שלושת הבתים.

  17. הוספתי שיר וסרטון וידיאו
    תודה למתעניינים. אבנר

  18. לרגל יום הזיכרון לא אעלה שיר חדש
    תודה.

  19. Rauch Vogel

    Sie haben gesagt das Mama
    in einem Zug kommen wird
    Sie gaben mir
    eine Seife ohne Handtuch

    Nach der Dusche
    werde ich fliegen
    wie ein
    Rauch Vogel

    Avner Strauss

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאבנר אריה שטראוס