שחרחורת סופרת ומשוררת

וְאֵיךְ שֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי לֹא רָוְתָה הַבְּעָתָה וְשָׁתְתָה אֵימָה וְאַלִּימוּת כִּי עוֹד הַחֹשֶׁךְ רָב וְזָב קִירוֹת הַזְּמַן קָרְמוּ עוֹר וּפַלָצוּת וְאֶלֶף יַנְשׁוּפֵי עֵצִים (אֶתְמוֹל צִיפַּרְתִי  בִּנְקֵבָה יָפָה אַחַת שֶׁקִּנְּנָה בְּפַאֲתֵי חָרְשָׁת תֵּל דָּן) הִתְעוֹפְפוּ בַּחֶדֶר רְכֻסֵי כָּנָף נָפְלוּ עָלַי שִׁבְרֵי נוֹצוֹת יָרֵחַ צְהַבְהַב חוֹלֶה הִנִּיחַ צְעָקָה בְּפִי יַלְדִּי שֶׁלִּי גַּם בַּחֲלוֹם אָסוּר לְךָ לָמוּת * וּכְמוֹ פָּעוֹט שֶׁמַּחֲזִיק בְּכֹחַ בַּמּוֹצֵץ שֶׁלּוֹ בְּפִיו ...

  סוף הקיץ שָׁמַיִם הִשְׁתַּתְּקוּ כִּי לֹא יָדְעוּ מָה לְהַגִּיד הָאֲדָמָה רָבְצָה כִּי לֹא יָדְעָה לָקוּם קָשֶׁה הָיָה לְהִתְרוֹמֵם גַּם הָאֲוִיר הָיָה כָּבֵד, הַנְּחַלִים יַבְשׁוּ כִּי לֹא יָדְעוּ לִזְרֹם עִם זֶה הַיָּם כֻּסָה אָצוֹת מִבְּעוֹד מוֹעֵד שָׂדוֹת מַלְּאוּ קוֹצִים וַחֲרוּלִים שֶׁלֹּא יָדְעוּ  לִצְמֹחַ עוֹד הָיְעָרִים רָחֲשׁוּ עֵצִים שֶׁלֹּא יָדְעוּ אֵיךְ לְהִשְׁקִיט אֶת צֵל סוֹדם פִּרְחֵי יַסְמִין נָפְלוּ כִּנְעָרִים רַכֵּי מַבָּע ...

https://www.facebook.com/photo.php?v=710627895671441&set=vb.100001727125771&type=2&theater&notif_t=like עֲלוּמִים זִמְרָת שׂוֹקֵדָה תּוּשִׁיָּה תְּקוּמָה וּבְזִיקִים כַּרְמִיַה מַבּוּעִים מֵעֲגָלִים שַׁרְשֶׁרֶת אַזְעָקַת צֶבַע אָדֹם נִשְׁמְעָה

  כְּשֶׁבָּא תַּמּוּז אֲנִי פּוֹדָה אוֹתְךָ בִּתְאֵנִים רַכּוֹת. סִימָן גַּן עֵדֶן שֶׁעָשִׂית בי בִּימוֹת הַגֶּשֶׁם בְּזִכְרוֹן שִׁיטוּט יָדְךָ לְאוֹרֵךְ יְרֵכִי, וּבְעָמְקָהּ, וּמָה שְׁלוֹמִי, אַתָּה שׁוֹאֵל וּבְכֵן, צַר עוֹלָמִי וְגַם הַחֹשֶׁךְ  זָר, וְאֵין מָנוֹס מִפְּנֵי הַגַּעְגּוּעַ *** יָרַדְנוּ מֵהַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית לַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה וּמִמֶּנָּה לַקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה וְאָז יָרַדְנוּ בַּמַּדְרֵגוֹת לַמַּרְתֵּף וּמִמֶּנּוּ לַחֶדֶר שֶׁמִּתַּחַת וּלְזֶה שֶׁמִּתַּחַת וּלְזֶה שֶׁמִּתַּחַת, עַד שֶׁהֵבַנּוּ שֶׁיּוֹתֵר נָמוּךְ מִזֶּה ...

  זהו שיר בזמן מלחמה יום חמישי 07 באוגוסט 2014 14:11 מאת: איריס אליה כהן 29 יום של לחימה, מאות שעות של חרדה ואלפי הרוגים – הסופרת והמשוררת איריס אליה כהן מסכמת את "צוק איתן" עם הנשק השפוי היחיד שנשאר לנו: שירה         פרסומת היום ה-1: בטלוויזיה מעלים מצגת שמדמה את החדירה לקיבוץ זיקים. עשרות רקטות שנורות לעבר ...

הַפַּחַד לֹא לָקוּם עַל שְׁתֵּי רַגְלַיִם הַפַּחַד שֶׁאֶחְדָּל לִכְתֹּב הַפַּחַד לֹא לִכְאֹב מַרְאוֹת רָעִים וַחַלָּשִׁים הַפַּחַד לֹא לִבְכּוֹת הַפַּחַד לֹא לִכְסוֹף לְמֶתֶק תְּאֵנִים בְּשׂוֹךְ הַקַּיִץ לֹא לִרְצוֹת יוֹתֵר וְלֹא לְהִשְׁתּוֹקֵק לְכָל שֶׁאֵין, הַפַּחַד לֹא לִזְכֹּר דָּבָר, קִרְעֵי דַּפֵּי אַלְבּוֹם רֵיקִים, תְּמוּנוֹת עָבָר לְלֹא עָבָר הַפַּחַד נְחַלִים קְלוּשִׁים, יוֹרֶה שֶׁמֵּאַחֵר הַפַּחַד לֹא לִשְׁמֹעַ אֶת הַיְּלָדִים מְשַׂחֲקִים בַּחוּץ, (מַרְעִיד בִּי קוֹל שְׂחֹקָּם ...

שְׂבֵעָת פַּרְשָׁנִים, חֲכָמִים וְיוֹדְעִים אֲנִי מַעֲמִידָה פְּנֵי יְשֵׁנָה, עִוֶּרֶת, זוֹ שֶׁרוֹאָה מְאוּם בַּחֹשֶׁךְ קְצֶה הָרַעַשׁ נִמְצָא בַּתַּחְתִּית אֶשְׁכַּח שֶׁהָיִיתִי יַלְדָּהּ, אַנִּיחַ לְתֹם אֶפְשָׁר שֶׁאִחַרְתִּי הַזְּמַן, כְּעָשׁ לַיְלָה חִוֵּר, מְרוּט כָּנָף, מְחַפֵּשׂ אֶת הָאוֹר אָקוּם וְאֶסְפֹּר אֶצְבָּעוֹת יְלָדַי מִתְהַפְּכִים בַּמִּטּוֹת אַרְבָּעָה (חָמְסָה חָמְסָה) אוּלַי אֶתְעוֹרֵר אֲרֶשֶׁת הַבֹּקֶר דְּלִילָה עֵת לְטַפֵּל בְּפִצְעֵי הַלַּחַץ

גָּלוּת וְזֶה רֶבַע לְנוֹבֶמְבֶּר, שְׁעוֹן הַחוֹף הַמִּזְרָחִי מְאַחֵר אֶצְלִי בְּשֶׁבַע שָׁנִים, וְכָל כַּמָּה שֶׁהַסְּתָו הַזֶּה מַרְהִיב וְנֶהְדָּר, הַקֹּר קוֹרֵעַ לִי אֶת הַלֵּב וְהַפָּנִים. אֲנִי מְנַסָּה לְבָרֵר מָה זֶה בְּדִיּוּק ה s.s.n וּלְאַתֵּר אֵת ה a.o.t.a של בוסטון וְאֶת ה j.c.c בִּנְיוּטוֹן. אַבָּא שֶׁל בַּעֲלִי מִתְקַשֵּׁר. בִּהרצל פינת הֶחָלוּץ נִתְגַּלֶּה שׁוּב מִטְעָן חַבָּלָה, כָּאן אֶצְלִי מִתְפּוֹצֵץ כָּל הַקַּיִץ הַזֶּה וְכָל הַהֲמֻלָּה ...

http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-860-202-32234802,00.html בשפה עשירה, קולחת, ועמוסה בחושניות סוחפת הסופרת את הקורא בסיפור אנושי וכואב ומשאירה אותו נפעם, עם הרבה סימני שאלה ועם צפייה לספר הבא שהסופרת תכתוב. 

לֹא חָלַמְתָּ. אָמַרְתָּ: תַּת הַכָּרָה נִסְגֶּרֶת כְּמוֹ דֶּלֶת מִקְלָט, הִקְשַׁבְתָּ לְאֵלֶּה שֶׁלִּי, צָחַקְתָּ, בִּקַּשְׁתָּ אֶת כָּל הַסְּבוּכִים, פָּתַחְתָּ חַלּוֹן לִרְוָחָה אֶל הַלַּיְלָה, שָׁמַיִם נִגְּרוּ אֶל הַחֶדֶר לֹא דִּבַּרְתָּ. אָמַרְתָּ: אֵין לִי מִלִּים וְגַם אֵין לִי מָה לְהַגִּיד, זוֹ אֲנִי שֶׁהִכְבַּרְתִי עָלֵינוּ פְּחָדִים, זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּתִי, תְּנוּדָת מַטָּעֶי הַשֵּׁיזָף עַל גְּדוֹת הַיַּרְדֵּן וְאֵיךְ אַבָּא שֶׁלִּי, סִפּוּרָיו נָצְצוּ עַל פָּנֶיךָ לֹא אָהַבְתָּ. אָמַרְתָּ: ...