בילבי לא כלום

במסגרת פרוייקט של איתמר זוהר, על גיבורי ילדות שהיו לנו, אני שולה מהארכיון את הסיפורצ'יק הזה, שכתבתי, וקראתי לו בילבי. ורק אוסיף ואספר, שיום אחד מצאתי באיזה חנות יד שניה ספר שתמצת את עלילת סדרת הטלוויזיה ההיא, ששודרה ב 1973, והכיל צילומים מקוריים. לא איכפת היה לי שהספר היה ישן ישן וקרוע בלוע:) ושחסרים היו בו דפים, ושהכריכה התפרקה לי בידיים…. ושבעצם קניתי זיכרון ולא ספר… שהרי זאת הייתה בילבי האמיתית! זו שגדלתי עליה, והערצתי, וכמובן חיקיתי… ודיקלמתי בעל פה ושרתי את שיריה…. ושאפילו העזתי, למרות עורי השחום והלא סקנדינבי ולמרות שערותיי השחורות והלא ג'ינג'יות בעליל, להתחפש לבת דמותה באחד הפורימים ההזויים שהיו לי… מכל מקום, שמחה וטובת לב הגעתי אל ילדתי, אז, בת שנתיים או שלוש, עם זיכרון הילדות המרופט הזה, והתחלתי לקרוא לה, וכל משפט שני מצאתי את עצמי מתנצלת, "אבל בטח שלא שמים חלבון של ביצה על הראש…" ו"בטח שלא מכינים עוגיות על הרצפה… רק בילבי עושה את זה…" ו"מה פתאום להכניס סוס הביתה… כן… אני יודעת שאני לא מרשה לך להכניס את החתולי הביתה…. אני פשוט אלרגית, מתוקה… ו "זה לא אמיתי… קוף זאת לא חית מחמד….." ו"אין לך מה לפחד… מה פתאום! אלינו לא ייכנסו גנבים באמצע הלילה…"
 
בקיצור, בילבי היא דמות מופלאה לילדים. לאמהות קצת פחות

זה הקישור לפרוייקט של איתמר זוהר:
http://itamarzo71.wordpress.com/2010/12/30/%d7%94%d7%92%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%98%d7%9c%d7%95%d7%95%d7%99%d7%96%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%aa%d7%99-%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%99%d7%a7%d7%98-%d7%9e/#comment-6351

זה הקישור ליו טיוב: http://www.youtube.com/watch?v=m7xbBBRc-gc

זה הסיפור שלי:  

בילבי

כמה שעות אחרי הלידה, הם רבו. היא מאד רצתה לקרוא לתינוקת בילבי. "בילבי זה שם טוב." היא קבעה בנחרצות, "היא עשירה. היא מפולפלת. היא חזקה. היא מאד חזקה. יכולה להרים סוס. בקלות."
בעלה לא ידע אם לבכות או לצחוק.
"זה שם עם מזל." היא צעקה אליו כשהתרחק ונעמד ליד החלון. נראה היה לה שהוא בכלל לא מקשיב לנימוקיה, "תאמין לי. אף אחד לא יעז להתעסק עם ילדה שקוראים לה בילבי."
הבעל נשם לרווחה כשבדיוק נכנס הרופא לבדוק את מצבה, אלא שלה לא הייתה כל כוונה לוותר. "מה אתה אומר? אני לא צודקת?" שאלה את הרופא לדעתו.
הרופא, שמורגל במריבות מהסוג הזה, משך בכתפיו ואמר לבעל, "צריך להקשיב לאישה." וכעבור רגע הוסיף, "מחר נוציא את התפרים."
כשיצא, נכנסו לחדר שתי אחיות שגם איתן ביקשה האם להתייעץ. "מה אתן אומרות?" שאלה וחלצה שד, והיניקה את התינוקת הזערורית שהייתה חבושה בבדים כאילו הייתה פצע. 

"בילבי?" האחות הראשונה, קיפחת וכעורת פנים, שללה את הרעיון מכל וכל. "מה פתאום! זה שם נורא!" אבל האחות השנייה, שהייתה יפה כמו נסיכה, עם שפתיים אדומות ועור לבן וחלק ושיער שחור שהיה מונח על כתפיה בחן, דווקא התלהבה. "אני בעד. אני חושבת שזה שם מקסים. ומקורי. ובילבי באמת מאד חזקה."

"היא יכולה להרים סוס בקלות!" המשיכה האם את דבריה בהתלהבות.

"כן!" ענתה האחות היפה, "והיא גם מאד עשירה."

"נכון! אף אחד לא יעז להתעסק איתה!" חייכה האם והפנתה אל בעלה מבט של מנצחת.

"נכון. אף אחד לא יעז להתעסק איתה." אישרה האחות היפה, ועוד התכוונה להמשיך, אבל האחות הכעורה קטעה את דבריה, "די! שילגיה!" נזפה בה, "לא לכולן יש את המזל שלך!"

"נכון… נכון. סליחה. " גמגמה האחות היפה ופנתה אל האם, שבדיוק העבירה את התינוקת לשד השני, "סינדרלה צודקת. זה לא תמיד עובד ככה."