שחרחורת סופרת ומשוררת
אז זהו. מכתוב יהיה בחנויות ב 1.1.11 (ולא באחד עשר, כפי שחשבנו.)
וזה כמובן גם תאריך מכתוב.
בבקשה חפשו, בקשו, העבירו, עניינו, קנו… (הוא יהיה במבצעים של כל הרשתות הגדולות) ותחזיקו לי אצבעות.
תודה עצומה לכל המפרגנים והמברכים, זה מחזק ומחזיק לי את הלב, אתם לא מתארים עד כמה. תודה כל כך.
בהצלחה. והפרק הקודם עוד אשוב ואקרא בו.
לאיריס יקירה,
אספתי את הספר היום, העשרים ותשע לחודש מן האשנב של הדואר.
"זה ספר" אני אומרת לאישה ליד האשנב.
היא מבקשת שאחכה, כי היא ליד המחשב, ואני בצייתנות יושבת, קצת חלשה ומאוד נרגשת – לא אמרתי לה שהנייר רשום הגיע רק היום, שלא תסרב לי,
וישבתי וחיכיתי בשקט, שהרי אנחנו מכירות
זה ספר, אני בטוחה שזה ספר – ככה בלב,
בינתיים החלו להגיע עוד אנשים, והחלל הקטן שבבית הדואר הגדול התמלא אנשים באחת, מסתופפים על האשנב, רעש והמולה שפזרה באחת את האינטימיות. ודוחק וסאון של מהירות וחיפזון.
הפקידה נכנסה באחת, לתוך החדר הפנימי ויצאה החוצה ואמרה נכון "זה ספר" בא לי לבכות, ועוד באותו היום הגיע – וקבלתי. וכבר היא מחתימה אותי ואין לה זמן, ואני מפשפשת באצבעות דקות
ורואה את הכתובת של איריס אליה ופותחת ממש ברעש את העטיפה.
מתוכה, לבנה וגדולה יוצא הספר וכריכתו כל כך עדינה ויופיה באדום של איריס ממלא את כל הכריכה. ואני מחזיקה בו בהתרגשות, מסתובבת ומחפשת אחר בית קפה קרוב לקרוא.
כאשר הקפה היה על השולחן ואני פתחתי את הספר התחלתי לבכות… כל כך התרגשתי… האותיות העלו דוק ואני קוראת את שירו של אביהו והכל נופל כל כך נכון.
ואני שואלת את עצמי למה את בוכה. וחושבת לעצמי, כל כך צעירה וכבר ספר ביכורים וממש נפעמת.. והדמעות ללא בושה, ומראה בגאווה את הספר – אבל זוהי החוויה שלי.
הקפה לא היה טעים לי. אני מצוננת, אלא, שעל השולחן נשפך שם אור בהיר, והשעות היו שעות ערב ויכלתי לקרוא, ואני קוראת וקוראת, וזה מעניין וכל כך נכון וכל כך קריא. הפרק הראשון הצטייר עוד יותר טוב בספר.
את הפרק השני המשכתי כבר בתחנת האוטובוס בלילה הקר. אני, דמות קטנה, יושבת וקוראת, ומוחה את אפי, וממשיכה לקרוא וזה נשמע לי ונקרא לי כל כך נכון, ואפשר לקרוא את זה.
מרהיב, אני אומרת לעצמי בלב, פשוט מרהיב. וכולי סערת רגשות עד כלות.
ואזי הגיע האוטובוס
לאיריס יקירתי
מרהיב, זה מה שאני יכולה להגיד לך ממה שקראתי עד עכשיו. גם בפרק השני, כל כך מפתיע וכל כך מדוייק וכל כך עשיר
וזה שלנו… זה בדיוק העולם שלנו שעליו אנחנו גדלנו.
זה לא המיתוס או האתוס של הציונות – אלו היום בדיוק ההורים שלנו, כמו שאת מדברת, וככה אנחנו גדלנו.
טוב, מקווה שהתגובה תשאר,
מצטערת על המקום שתפסתי
אבל מרהיב, וקריא
המון הצלחה לך אהובה
שלך בכל החום והלב
חוה
חוה, את לא מבינה. אני באפיסת כוחות, בחיי. יש לי מיליון דברים שיושבים לי על הלב והמוח, ואני עייפה, אני ממש עייפה, אבל התגובה שלך כל כך-
אני לא מסוגלת בכלל לנסות להסביר לך עד כמה. קיבלתי כבר כמה וכמה תגובות נרגשות, ואולי זה קשור לעיתוי הזה, ולציפייה, ולהרגשה העירומה הזאת, כולן באו יחד, אבל פשוט פרצתי בבכי למקרא התגובה שלך.
עוד אשוב ואכתוב לך, יקרה, כל כך ראיתי אותך בדואר, ובבית הקפה (איזה? ספרי לי) ובתחנת האוטובוס.
אני נרגשת עד דמעות. תודה כל כך.
אני מקווה שאלי קרא את התגובה, אדאג להעביר לו את רוח הדברים.
איריס,
זה שאת עיפה, זה מובן, וזה ברור, גם הכל מתפרץ ועוד כל כך הרבה לפניך,
וגם אני, כל פעם שאני ניגשת לכתוב לך אני שוב פורצת בבכי. אה, קראתי על שדרות הציונות. בית הקפה הוא בקונדיטוריה בהרצל שם אני לאחרונה יושבת. את יודעת, הרי אני לא חיפאית, ואת מספרת על אמא ועל אבא בשדרות הציונות מטפסים אל אותו ה"ארמון", טוב לא אגלה, וזה מוכר לי ואני מכירה את העליה ובאמת שהיא קשה בשבת.
אבל אני בוכה. לא הוצאתי ספר ביכורים, אבל נשמה את נכנס למעמד חדש לגמרי – את מהיום או מכבר סופרת בממש וזהו ספר ביכורים. אנשים זרים לא יבינו את זה – אבל זה מרגש ברמות על ואת זכית איריס.
גם בכישרון, וגם ברצון, וגם ביכולת וגם בצורת תיאור נפלאה, וגם להגשים שזה יתפרסם למרות וחרף כל הקשיים ואלו הם המילים ובגלל זה את יוצרת ברוח. וזה ילך איתך עוד הרבה זמן…
אני יכולה רק לעודד אותך, שעכשיו יהיו מסיבות, ומוזמנים, ואת תהיי המארחת, ויהיו הביקורות ואני מניחה ומאמינה גם המחמאות.
ואת עשית את זה תביני, ועשית את זה בגדול. וזה כל כך מרגש, אז בוכים, אבל זה בכי טוב כזה שיש בו גם גאווה וגם הרבה שמחה.
אני יכולה רק להגיד לך לנוח, אבל בטח התאנה מעירה אותך לילה אחר לילה. בסוף תבוא השינה הגדולה והברוכה וגם כל הטוב על העמל.
ואיריס מאמי,
זאת רק ההתחלה, אני מבטיחה לך
יש לך את זה – זה בטוח
חוה
איריס,
זה שאת עיפה, זה מובן, וזה ברור, גם הכל מתפרץ ועוד כל כך הרבה לפניך,
וגם אני, כל פעם שאני ניגשת לכתוב לך אני שוב פורצת בבכי. אה, קראתי על שדרות הציונות. בית הקפה הוא בקונדיטוריה בהרצל שם אני לאחרונה יושבת. את יודעת, הרי אני לא חיפאית, ואת מספרת על אמא ועל אבא בשדרות הציונות מטפסים אל אותו ה"ארמון", טוב לא אגלה, וזה מוכר לי ואני מכירה את העליה ובאמת שהיא קשה בשבת.
אבל אני בוכה. לא הוצאתי ספר ביכורים, אבל נשמה את נכנס למעמד חדש לגמרי – את מהיום או מכבר סופרת בממש וזהו ספר ביכורים. אנשים זרים לא יבינו את זה – אבל זה מרגש ברמות על ואת זכית איריס.
גם בכישרון, וגם ברצון, וגם ביכולת וגם בצורת תיאור נפלאה, וגם להגשים שזה יתפרסם למרות וחרף כל הקשיים ואלו הם המילים ובגלל זה את יוצרת ברוח. וזה ילך איתך עוד הרבה זמן…
אני יכולה רק לעודד אותך, שעכשיו יהיו מסיבות, ומוזמנים, ואת תהיי המארחת, ויהיו הביקורות ואני מניחה ומאמינה גם המחמאות.
ואת עשית את זה תביני, ועשית את זה בגדול. וזה כל כך מרגש, אז בוכים, אבל זה בכי טוב כזה שיש בו גם גאווה וגם הרבה שמחה.
אני יכולה רק להגיד לך לנוח, אבל בטח התאנה מעירה אותך לילה אחר לילה. בסוף תבוא השינה הגדולה והברוכה וגם כל הטוב על העמל.
ואיריס מאמי,
זאת רק ההתחלה, אני מבטיחה לך
יש לך את זה – זה בטוח
חוה
חוה, אני הולכת לישון, זה באמת הדבר הכי נכון לי לעשות. כי את יודעת, כל הזמן השוויתי, כמו הרבה כותבים אחרים, את תהליך הוצאת הספר לסוג של תהליך היריון ולידה. וזה אמיתי כל כך. היום אני מרגישה בדיוק כמו אחרי הלידות שעברתי. מין כאב כזה בכל הגוף, ותשישות, עם טיפה הקלה שיצאתי מזה, אבל עם הבנה שאני רק אחרי שלב אחד. מתוך עשרות שיבואו. ויש עוד כל כך הרבה בדרך. הוא כזה קטן. אני צריכה לגדל אותו עכשיו.
ואת לא מבינה, זה כאילו ישבת והסתכלת עליי בשנים האחרונות. לא יכולה להסביר את זה.
תודה יקרה. את כל כך כל כך מחזקת.
חוה, קמתי לבוקר חדש:) אוספת את המילים הטובות שלך, המחזקות, ומודה לך מאד מאד.
בקצה הלילה הבנתי שזה כנראה אושר, לראות שהילד שלך ממש מדבר, ושמקשיבים לו.
דמיינתי אותך מטיילת איתו ככה, בחיפה, שאני אוהבת כל כך, והרגשתי כמו בתוך סיפור חדש שנולד. כתבת לי סיפור שוודאי לא אשכח.
ואין לי מילים, רק מקווה שהקריאה השלמה תוסיף וחלילה לא תגרע.
נשיקות וחיבוק, מקווה שאת בריאה, איכשהו בעיני רוחי היית עוד חלשה קצת.
תודה אביטלי מתוקה, תודה רבה. ותקראי, אני מאד מקווה שתאהבי למרות ואף על פי. זאת תהייה מחמאה גדולה, לא לשכנע, אלא להציב נקודות ראייה שונות, שלא לאמר מנוגדות, ולעורר מחשבות. תמשיכי להחזיק לי אצבעות?תודה נשמה.
איריסי שלי,
מבורכים אנחנו בספרך.
אני, את יודעת, כבר סיימתי.
אבל, הקריאה בספרך אינה מסתיימת באמת.
ורק
רק מחכה ל-או.קיי שלך
לכתוב לך אותי-אותו-אותך.
רק מחכה.
יוצרת בחומר וברוח, את כותבת כאן על עצמיותך.
ואני אומרת לך איריסי –
חד הם בספרך –
מכתוב הוא החומר של הרוח.
אהבתיך – – –
הלנה אהובה, בדיוק כתבתי לחווה, וכמו שכתבתי גם לך, אני מתרגשת עד עמקי נשמתי שזכיתי לקריאות כל כך מרגשות.כמה פעמים בחיים זוכה אדם לרגעי אושר וחסד כאלה? לא יודעת. אין לי מילים, בחיי. אולי אכתוב פה בריבוע הלבן הזה קצת דמעות? זה מה שיש לי כרגע.
בגלל שההפצה הוקדמה, הרי שכבר אין לנו שום עניין לחכות. עשי מה שנוח לך, מה שאת יכולה, מה שאת רוצה.
ותודה גדולה וענקית אמנם, אבל חיוורת וגמדה נוכח כוונות הלב.
תודה תודה תודה ועוד הרבה.
איריס חמודה כל כך. כתבתי כבר תגובה אחת, איננה…. ועכשיו עוד
שיהיה בהצלחה כי זה מה שמגיע לך עם הספר המרגש הזה.
בהצלחה בהצלחה בהצלחה מתוקונת!
מירינק'ה שלי. על תגובה שנשפכה נבכה גם נבכה. אבל אני מרשה לעצמי להניח שהיו לך רק מילים טובות ומחזקות אליי. הלוואי ואת צודקת, אני כל כך רוצה להאמין בזה. תודה יקרה, תודה ממש.
מברוק למכתוב ולכותבת 🙂
כל הכבוד RISE & SHINE
ושנה טובה 🙂
אבנר
אבנר יקר, אני באמת צריכה להתעורר. תאמין לי. אבל אם אפשר תעיר אותי לצלילי הגיטרה שלך:)
?
בשעה טובה, אני מספרת על הספר ועליך והיום תגובה ראשונה מחברה, על הפרק שפרסמת: "אני חושבת על זה כל השבוע".
שיהיה בהצלחה
מחזיקה לך אצבעות
שרון מתוקה, תודה כל כך. גם אני חושבת על זה כל השבוע:)
ואני חייבת להגיד לך שיש לי הרגשה נורא חזקה שאת הבאה בתור. מאד מאד אוהבת את איך ומה שאת כותבת, אז אל תפסיקי. עצרתי את כתיבת התגובה אלייך, כי בדיוק קיבלתי תגובה מחוה, שכל כך מחזקת ומתרגשת, כאילו היא ראתה אותי יורקת את הלב שלי החוצה בזמן הכתיבה של הספר הזה. והיא מדהימה כי היא כאילו צפתה בתהליך אחד לאחד. והכרתי אותה בכלל אחרי שהספר נשלח להוצאות (ונדחה כמובן מכולן, זה סיפור שאכתוב כשיהיה לי כוח, כרגע אין לי כוח.)אני מספרת לך את כל זה כדי שתעשי את זה. ואני מחזיקה לך את אותן אצבעות, רק שחורות יותר (ואני חושבת שגם מבוגרות יותר:))
שוב תודה מתוקה, תודה ממש.
בשעה טובה, אני מספרת על הספר ועליך והיום תגובה ראשונה מחברה, על הפרק שפרסמת: "אני חושבת על זה כל השבוע".
שיהיה בהצלחה
מחזיקה לך אצבעות
איריס יקירה
איזה תאריך ! שיהיה בהצלחה !
נעביר ועוד איך את השמועה !
אני קוראת לאט אבל נהנת מהר 🙂
איזו התרגשות מדבקת זה אף פעם לא עובר לאורך כל כל התהליך ואחרי
צריך רק לשמור על איזון
ושיהיה מברוק למכתוב
ממששת עדיין את הספר, מביטה בו והוא בי, מריחה ומתכווננת ומועידה אותו כמו באהבות גדולות – לרגע הנכון, שאני כבר יודעת ביני לביני בדיוק מתי יתרחש, כי כך כיוונתי וכך החלטתי. והציפייה מתוקה.
וכמובן שאשתף.
שתהיה שנת ספר מוצלחת ומהנה ושנה טובה ומעשירה בכלל, איריסקה יקירתי.
ריקי, חנה, תלמה אהובות, אתן לא מתעייפות מלברך אותי, אוהבת אתכן כל כך. דבר אחד ברור לי, הכל מכתוב לי, אתן כתובות לי. בתוך ים האינטרנט הסוער שנקלעתי אליו בשנה האחרונה, (עד לפני שנתיים לא היה לי אפילו מייל)אתן הדבר הכי אמיתי והכי לא ווירטואלי שיש בעולם. דרך הגלים השוצפים כרגע את ימי ולילותי, אתן סירה ועוגן ומצופים. תודה תודה תודה, בזכותכן מחזיקה את הראש מעל המים, מבינה שהאמת והבדייה נבללות, אבל אתן בוודאי שייכות לחלק הראשון.
תודה עצומה, אני מאבדת את המילים.
בשעה טובה, איריס, והרבה הצלחה.
בשעה טובה, איריס, והרבה הצלחה.
היי אמיר יקר, תודה רבה רבה. אני זוכרת שכתבת לי, לפני חצי שנה בערך, שאני נוגעת בלא מעט נושאים, מאד מקווה שתמצא את הנגיעות רכות ונכונות. תודה רבה, שבוע נפלא.
שתהיה לך שנה נפלאה! ותהיה!