חבלים

לו הייתה בחיים, הייתה וודאי מתלוננת גם עכשיו: "נו. אבא. אפשר למות עד שאתה מחליט…" זה מה שהייתה אומרת, ואישוניה הכחולים היו פורחים מעיניה משל היו בלונים במפגן יום העצמאות, ואחרי שעות של "שיטוטים", (כך נהגה לכנות את יציאותיהם המשותפות לקניות) הייתה מאבדת את סבלנותה כליל ופולטת בכעס,  "אפשר למות ממך. אבא." או "אתה תהרוג אותי. בחיי." והוא היה נחרד ומזדרז לשלוף את פנקס הצ'קים המסמורטט, ורושם. בלי לברר עוד פרטים. בלי להתעקש על תו איכות ותקן. בלי להתווכח על גובה התשלום. התוצאות לא איחרו לבוא. כך, למשל, רכש מצנם שנתגלה כפירומן לטנטי, ושרף בקביעות את פרוסות הלחם של ארוחות הבוקר, עד שנאלץ להמיר את מנת הפחמימות (המפוחמות) שנצטווה לצרוך בהוראת דוקטור שתוק, בקרקרים שקנה ביריד האוכל האורגני בבאר שבע. (אלה הצדיקו, ללא ספק, את הנסיעה הארוכה לדרום, מהלך חמש שעות נסיעה מביתו.) כך קרה גם עם החגורה. הוא ביקש לעצמו חגורה שחורה בעלת אבזם ריבועי. הם חיפשו ושאלו בכמה וכמה חנויות, ולא מצאו. הוא ביקש להמשיך לחנות בעיר התחתית, אבל ביתו התעקשה, והוא נאלץ לרכוש חגורה, שחורה אמנם, אך בעלת אבזם מעוגל. גם במקרה הזה התחוור לו כי נהג בפזיזות. החגורה לא התאימה לשום חליפה ובוודאי שלא הלמה את עניבותיו, שהיו מפוספסות כולן, והחגורה נותרה תלויה בארונו כסימן שאלה חסר תשובה. כך קרה גם כשרכש את הכף החשמלית, שלא השכילה להרתיח את המים עד לטמפרטורה הרצויה, והוא נאלץ להסתפק בתה דלוח, תמיד קר מהרצוי. כך קרה גם עם סבון הרחצה, שהפיץ ניחוחות יסמין ומנדרינה, שילוב מופרך שהוא חשד בו מלכתחילה, והייתה זו ביתו שגרפה את הבקבוק מן המדף, כי מאסה בהמתנה הממושכת ובהתחבטויותיו החוזרות ונשנות. "מה זה משנה איזה סבון? אלוהים!" רטנה, "הרי בסופו של דבר מה שחשוב זה שתצא מהמקלחת נקי! מה זה משנה אם זה יהיה בניחוח מנדרינה או נענע או קמומיל." הוא אהב קמומיל. אבל דווקא סבון קמומיל לא היה כלל בנמצא. והוא נמנע מלציין בפניה את העובדה המצערת הזאת.

אבל ביתו איננה. הוא מבין זאת היטב. "ביתי, יחידתי, אשר אהבתי, הלכה לעולמה," הכתיב אך לפני שבועיים לכתבנית של בית הדפוס, אחרי שזו גערה בו שהוא מבטל את זמנה. "סליחה אדוני. אני מאד משתתפת בצערך. אבל אתה צריך להחליט. הלכה לעולמה? או מתה בדמי ימיה?"

"הלכה לעולמה."

ועתה, חנות כלי העבודה הזאת, השלישית שסר אליה מאז הבוקר, החזיקה חבלים במגוון עצום. הוא התקשה להחליט. חבלים מכותנה סינטטית. מפשתן טבעי. או יוטה.  חבלים שליבתם חלולה. חבלים שזורים או קלועים. אחרי שעה ארוכה של חיבוטים ביקש מהמוכר, גבר בסרבל עבודה כחול, לחתוך שלושה מטרים של חבל דק מסוג "real", שילם והכניסו אל תוך שקית שקופה שרשרשה כל הדרך עד לעץ מאחורי גן השעשועים הנטוש, אותו השכיל לבחור כבר לפני שבוע, באחת ההחלטות המהירות שידע בחייו.