שחרחורת סופרת ומשוררת
איתני נורא אוהב חמצוצים. מכירים? אלו פרחים צהובים קטנטנים, (אין לי מושג מה שמם האמיתי) שגדלים פרא בחודשי החורף והאביב, ואת הגבעולים שלהם נוהגים לקטום במשיכה קלה, ולמצוץ. אני חושבת שאין ילד כפר שלא מכיר את הטעם המסטיקי החמצמוץ הזה, ואין אחד שלא מת עליו. בקיצור, היום הלכנו לטייל, ואיתני הסכים לצאת מהאוטו רק אחרי שאמרנו לו ש"בטוח נמצא חמצוצים בשדות." אבל איזה חמצוצים ואיזה נעליים. פגשנו איזה עשרה סוגים של פרחים צהובים, וליד כל אחד מהם, אורו עיניו של איתני, ומיד כבו, כשהתנצלנו שחמצוצים זה ממש, אבל ממש לא. איתני הגיע למסקנה הדי מצחיקה, ש"כנראה אין חמצוצים באמריקה." ושוב ברר (בפעם האלף) מתי בדיוק אנחנו חוזרים לישראל. אחרי כמה זמן הסתבר לנו שהוא לא מהמוותרים בקלות. הוא עצר זוג אמריקאי מבוגר, שהיה באמצע הייקינג נחוש, "אסקיוז מי… אסקיוז מי… " ואז פנה אלינו, "אולי נשאל אותם? אולי הם ראו פה חמצוצים? רגע… אמא… איך אומרים חמצוצים באנגלית?"…. מאיפה לי לדעת? אני לא יודעת איך אומרים חמצוצים בעברית, רציתי לענות לו, אבל שחררתי את הזוג האמריקאי בחיוך מלאכי והשתמשתי בעוד טקטיקה הורית ידועה, העברתי נושא. "איתני… בוא… בוא מהר. בוא תעמוד פה, ליד סבתא. אני חייבת לצלם אתכם. תראה איזה יופי העננים זזים…"
גיורא פישר ומירי פליישר שלחו לי שניהם הפנייה הגורסת כי יש לומר, "חמציצים" בליווית סימוכין של הרבנית וויקיפדיה, כמו שנוהג אבנר שטראוס להתבטא.
יש מצב שזה שיבוש שלי.
אז תודה רבה, חברים יקרים, נשיקות, וחג שמח.
הנה הקישור
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A5