שחרחורת סופרת ומשוררת
כמה קטנות על פסח בגולה:
1. זאת הפעם הראשונה בחיים, שלמחרת ליל הסדר, אנחנו קמים… מלבישים ת'ילדים מצחצחים להם שיניים טוב טוב… ו… שולחים אותם לבתי הספר (!)
2. זאת הפעם הראשונה בחיים, שאנחנו שולחים אותם לבית הספר עם "סנדוויץ מצה'", זאת אומרת… אף פעם לא הייתי צריכה להכין סנדוויץ' מצה לבית ספר, כי אף פעם לא היה בית ספר ביום שאחרי … אבל פה יש !!!!!!! ומכאן שזה הפסח הראשון בו לא ניאלץ להידחק בתורים הארוכים לגן החיות התנ"כי ולהתקע בפקקים האין סופיים לבנייאס ולחפש ילד שהלך לאיבוד במוזיאון הילדים בחולון…. תענוג!
3. זאת הפעם הראשונה בחיים שלמחרת ליל הסדר, האיש שלי הולך לעבודה.
4. זאת הפעם הראשונה בחיים, שהכלים על שולחן הסדר היו…. חד פעמיים. (אמנם מקסימים, עם פרחים וורדרדים…) התקמצנו לקנות מערכת אוכל ראויה… ובצדק. אנחנו כבר על המטוס הרי… אבל חייבים להודות שזה היה פתטי, ובבחינת הסנדלר שהולך יחף. אני, שכל החיים שלי מוכרת כלים לפסח… יושבת לשולחן הסדר עם כלים מנייר באווירה של פלסטיק?!? אחרי שערכנו את השולחן, הסתכלנו אחד על השני, מוש ואני, ופשוט התפוצצנו מצחוק. השולחן נראה מוכן למסיבת יום הולדת….
אבל חייבים גם להודות שפינוי שולחן ליל הסדר היה המהיר והקליל שידענו. (ארבע דקות)
אבל חייבים גם להודות שפינוי שולחן ליל הסדר היה המהיר והקליל שידענו. (ארבע דקות)
5. זאת הפעם הראשונה בחיים, (כנראה גם האחרונה) שהרהבנו להזמין אורחים אמריקאים לשולחן הפלסטיק שלנו ונאלצנו לתרגם את כל ההגדה לאנגלית עבורם………זה היה נורא, והילדים איבדו סבלנות (שוב, בצדק) ודרשו בתוקף שנקצר. הרי גם ככה ההגדה היא מגילה… אז להכפיל אותה?! ויותר מזה, יש למישהו מושג איך מתרגמים לאנגלית "והיא שעמדה" או "ערוב" או "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי"?!? יש למישהו מושג איך מתרגמים את זה לעברית בכלל!? אלוהים. זה היה קשה. בחיי.
6. זאת הפעם הראשונה בחיים, שאחרי ליל הסדר… אנחנו מתכוננים לעוד ליל סדר. שני לילות סדר?!? כן, ככה חוגגים יהודי הגולה את פסח. ואני בטיפשותי כי רבה אמרתי למוש שהוא יכול להיענות בחיוב להזמנה של חבר לעבודה (נדיב ומתוק כנראה, בחיים לא פגשתי אותו, אבל הוא הזמין אותנו אחרי שידע שיש לנו ארבעה ילדים. ישראלים (!)) לליל הסדר של היום בערב. כשהמתבגרת שלי והתת מתבגר שלי שמעו על זה, הם היו קרובים לפצוח במלחמת הקניידלאך השלישית. ובאמת, מאיפה הרעיון הזה?!? שני לילות סדר רצופים?!? זאת בטוח איזו קונספירציה אנטי ציונית של אובמה והממשל לכפות עלינו הסדר דרך יהדות אמריקה. הרי אני אחתום גם על ערבות למשכנתא למיידוף ובלבד שלא אאלץ לשמוע בפעם השנייה ברציפות חרטומית מתורגמת לארמית מתורגמת לאנגלית ועוד להסביר את הכל לאיתני בעברית. (כן, היום זה בטח יקרה הפוך) שלא לדבר על להצדיק פעמיים ברציפות את המכה העשירית שהותירה את אספי המום. (ככה מגדלים ילדים פוסט ציונים)
7. זאת הפעם הראשונה בחיים שאני אופה עוגת פסח מו-ש-ל-מת. גבוהה ורכה ויפה. וטעימה.
8. טוב, ואחרונה. זאת ממש לא הפעם הראשונה בחיים שלי שלמחרת ליל הסדר בא לי למות מכאבי בטן. (אולי כי התאהבתי בעוגת הפסח המושלמת שלי? יכול להיות…. טוב. את מה שנשאר ממנה אמסור לשכנים הקוריאנים.)
אה. ועוד שתיים קטנטנות. זאת הפעם הראשונה שאני לא מסדרת את ארונות הבגדים לפני פסח. פשוט נראה לי שאו טו טו כבר ייכנסו הבגדים למזוודות…. אז לשם מה לטרוח פעמיים? וזאת גם הפעם הראשונה בחיים שבערב ליל הסדר ירד מבול. אבל מבול שלא מהעולם הזה. כאילו אלוהים התבלבל בין נוח ואליהו. (ועוד בסוף שניהם הבריזו לנו.)
באמת מאד שונה, מעולם לא חייתי מחוץ לארץ, פרט לטיולים קצרים, אבל זה לא נחשב.
הי גליה יקרה, חייבת להגיד שהגלות הזאת בהחלט מזמנת חוויות יוצאות דופן. אם אצליח להתפנות מעצמי (ומכאבי הבטן) אספר איך היה הסדר השני אצל המשפחה שהוזמנו אליה. חוויה מאד מאד יוצאת דופן לטעמי. (אולי גם בשל העובדה שאני מזרחית.)
תודה רבה על התגובה וחג שמח! אנחנו מקנאים בכם על מזג האוויר האביבי, אצלנו הבטיחו אותו עוד יומיים.
עוד השנה בחזרה לפוסט ציון במהרה
מירינק'ה מתוקה, "פוסט ציון" ובשכלול, "פוסט ציונה נס ודגל…" הוא רעיון גדול! הילדים שלי יכולים להתחיל לשיר אותו.
"פוסט ציון הלא תשאלי לשלום יקירייך……?"
או "כי מפוסט ציון תצא תורה, ודבר ה' מירושליים…" אין אוקסימורון נפלא מזה!
נשיקות יקירתי. אני מתאמצת להשאיר אותם ציונים בכל זאת.
הי איריס, קטנות קטנות אבל פוסט גדול. פעמיים ליל סדר? ילדים הולכים לבית ספר? השני פיתוי אבל כשאני חושבת על הראשון אני מעדיפה ילדים בחופשה וליל סדר אחד. תודה:)
סיגליייייי!!!! חזרת!!!!!! (טוב, מבטיחה לא להתרגל) כתבתי לגליה, אם אצא ממה שאני כותבת כרגע, אספר על הסדר השני. תודה מתוקתי, שמחתי מאד שאת מוצאת את הקטנים שלי גדולים. אבל קראת מה מירי כתבה לי? תגידי, זה לא סלוגן המאה?
"שאו פוסט ציונה נס ודגל…"
אני חושבת שצריך לכתוב על זה משהו.
נשיקות יפתי. (יש לי עדיין כאב בטן, בחיי)
🙂
היום בזכותך היה לי סוף סוף נושא לשיחה עם הקצבית בסופר. תמיד היא מחייכת אלי ושואלת לשלומי ומאחלת לי בריאות ואיכשהו תמיד אין לי מה לומר חוץ מכמה תשובות סתמיות ואיחולים מקבילים. מה לעשות שהיא נחמדה אבל אין לי קליק עם הקצבית? אז היום היא שאלה אותי איך היה הפסח. עניתי "נו את יודעת איך זה, לא פשוט אבל עד לשנה הבאה כבר נשכח". ופתאום קפצת לי לראש והוספתי: "לפחות אין לנו שני לילות סדר. את יודעת שהיהודים באמריקה חוגגים שניים כאלה?" היא פתחה את עיניה בהשתוממות ואמרה לי: "בחיי שהעם היהודי הולך ומתחרפן. תשמעי מה קרה לי לפני כמה ימים, נגשה אלי בחורה ושאלה אותי אם המלפפונים כשרים לפסח כי לא כתוב. את מאמינה? מה היא רוצה מעץ המלפפונים שנבדוק לה שאיזה ציפור לא הקיאה פירורי לחם על העלים? מה, מלפפונים זה מקמח? אין לאנשים קצת שכל לחשוב לבד?"
חייכתי, היא כבר גמרה להכין לי את ההזמנה, אספתי אותה וממש הרגשתי שהנה היתה לנו שיחה בזכותך, שוב היא אמרה לי "תהיי בריאה מתוקה והעיקר הבריאות ושיהיו הילדים שלך בריאים" ואני אמרתי, "כן, הכי חשוב, גם אצלך. להתראות".
לא יכולה איתך. את מצחיקה אותי. אין לך קליק עם הקצבית, או שאין לך קליק עם קצבים בכלל?
ותגידי, לא סגרנו שאנחנו צמחוניות? אויש. זה מזכיר לי שפעם כתבתי סיפור על האריה שהיה צימחוני…. בחיי. להכניס אותו לסדרת ה"חיות שלא יכולות להיות"?
חג שמח יקירתי. את חושבת שאני צוחקת, אבל כואבת לי הבטן שחבל על הזמן.
תראי, האישה הזאת ממש מחייכת אלי ואני מתכוונת ממש. זה אומר שאני מוצאת חן בעיניה והיא זו שמחזיקה את הסכין ביד כשאנחנו מדברות, אז אני מניחה שכל עוד היא מחייכת אני בסדר. רק שבזמן שאני ממתינה בתור אני שומעת אותה מדברת עם כאלה שנחשבות ממש מכרות שלה, היא ממש מרגישה האישה עם הכוח, הן נשמעות תלויות בה וצריכות אותה, אני לא מבינה מהו הכוח של הקצבית בַּכוח, אבל אני תמיד שומעת שהיא מסיימת ב"אני כבר אראה אתכן בשכונה ונסדר את זה". ולא נראה לי שמדובר בשכונה ג' של קיסריה, ויש לי דמיונות לגבי השכונה הזאת של הקצבית והקשרים שלה עם האנשים האלה, נראה לי שהיא עושה איתם עסקים כלשהם והכל נראה לי כל כך מפחיד, עד שכשהיא מחייכת אלי, ממש מחייכת אלי, אני שמחה, ולא יודעת מה עשיתי טוב שאני חוטפת את החיוך האמיתי שלה, אבל זה מרגיע אותי,אני בטוחה שאף אחד לא רוצה להיות ברשימה השחורה של הקצבית.
וצמחונית? השתגעת? רוצה שהקצבית תבוא אלי הביתה עם איומים?
יפתי המוכשרת, זה סיפור קצר התגובה הזאת. אז או שאת מעבדת אותו עוד קצת, שולחת אלי, ואני מעלה אותו. או שאת אומרת לי לקחת אותו, ואני עובדת עליו עוד קצת, ומעלה בשותף. כי הקצבית שלך שגרה בקיסריה שווה סיפור. אני אומרת לך.
מתוקה, אם הייתי יודעת לעבד הייתי, אבל אני יודעת לאבד רעיונות לסיפורים מצויינת, אז לפני שיאבדו תעבדי את מי שבא לך. כל אות שלי על המקלדת מורכבת מעשרים ושתיים אותיות שהן של כולם אז ברור שהן שלך, אני רק מתה מצחוק כשאני חושבת על הפעם הבאה שאני אפגוש אותה והיא תשאל אותי לשלומי: בחיים הרגילים והאפורים שלי אני חושבת על הבריאות שלי וכל עוד היא מחייכת אז כמובן שאני מרגישה מצויין שכל האיברים שלי מחוברים ואין לי דימום בשום מקום תודה לאל. אבל עכשיו, אני אוכל לענות לה: תכנסי לבננות, לפוסט של איריס אליה כהן, ותראי שם סיפור עלייך. אני בטוחה שהיא תרצה ישר את הכתובת שלך להודות לך "באופן אישי" ואולי אפילו היא תביא איתה את כל השכונה, אין לדעת.
נו, ואות שמורכבת מ22 אותיות זה כבר נשמע אלכימיה. טוב, בטח הבנת למה התכוונתי, אם אצור אות כזאת ארשום פטנט על שמי:)
אמאל'ה. טוב. אז נשנה קצת את הפרטים ובמקום לספר על "הקצבית מקיסריה" אכתוב על "הקצב מבגדד"… יותר טוב?את חושבת שגם הוא עלול להביא את כל רמת גן עלי?
נשמע לי קשה יותר מיציאת מצרים עצמה ואת התרגומים בקרוב:)
והתפקיד בסרט שלך
ואת כותבת נפלא!
טוב, משה יקירי, אתה יודע שאני מגזימנית ידועה… אבל חובה עלינו לספר ביציאת מצריים…ומי יעשה את זה אם לא… אני ולא מלאך.
ואיזה כיף שקיבלתי תפקיד בלי שום אודישן. אח. אמריקה, בחיי.
נשיקות.
דברים שרואים מכאן לא רואים משם 🙂
זה באמת משונה לגלות שהעולם לא מתיישר לימין יחד אתנו ועם הפסח שלנו:) והפכים הקטנים שאת מביאה
גדולים !
אז זהו, ריקי מתוקה, העולם נשאר עקום. אני אומרת לך, גם אם היה חוגג פסח, לא היה מתיישר, רק חוטף כאבי בטן נוראים. (כמוני)
ותודה גדולה, הכי שמחה שאת מוצאת את הקטנים האלה גדולים.
מקסימה אחת, שנה הבאה בירושלים הבנויה.
יעלתי חמדתי. תחלמי לנו אחד כזה?
נשיקות, הכי מקווה שאת בטוב, ואיזה כיף שפתחת לתגובות.
עוד אתמול קראתי איריס, אבל מרוב קניידלך לא יכולתי להגיב, מענין ומלא הומור
אז מה, חני, מה עושים עם הקניידלאך האלה? בחיי שזאת המכה האחת עשרה. אני לא נוגעת בהם יותר השנה. בי נשבעתי.(אלא אם אחד מהם יפגע במחשב במלחמות הילדים… או אז…)
תודה על התגובה ונשיקות לחג שמח וקליל.
איריס, חג שמח למרות הפלסטיקיות של אמריקה…שם נדמה, הכל בכאילו…
ראיתי בחדשות שגם בבית הלבן חגגו את ליל הסדר- מוזר לא?.
הי תמיל'ה, כן. בדיוק דיברנו על זה אתמול בסדר השני. זה מאד מדובר כאן. וזאת מחווה ממש יפה של אובמה, לדעתי. ובכלל, מה שיפה פה, זה הפלורליזם הכללי. הכל מקובל. אורתודוכסי יותר או פחות, רפורמי, יהודי חילוני… ובלי שום קשר, לפני כמה זמן חגגו ילדי בבית הספר את ראש השנה הסינית!
וחג שמח ונפלא גם לך, יקירתי.
גם אני התפתיתי השנה למחרת הסדר לפיתויי הפלסטיק קל ונעים ולא מלחיץ.
חג שמח וולשנה הבאה כאן בארצנו
ברצינות חנתי?!? את?!? בחיים לא הייתי מדמיינת. אז אפשר להפוך את הפלסטיק לשגרה…?!?
אמאל'ה. (ולא רק בגלל שאני שחורה ירוקה) אלא בגלל שיש משהו נורא פלסטיק בפלסטיק. לא יודעת. אבל אם את, אז בטח ובטח שגם אני בשנה הבאה בציון.
חג שמח יקירתי, לחשו לי שהאביב אצלכם בכל עוזו… אפשר לצאת לשדות!!!!! אח. איזה חלום. עד שאין לא מעריכים, בחיי.
איריסק'ה,
כמה קטנות משותפות היו לנו:
כלי הפלסטיק והצורך לתרגם את ההגדה (היתה אורחת מחו"ל),
וגם מה שלא – אפשר לחוות לחלוטין כשקוראים אותך.
אני טעמתי עוגת פסח מושלמת אתמול – דמיינתי את שלך כזו.
אגב עוגת פסח ומושלמות, אחותי המציאה סופלה שוקולד, לי באופן אישי נראה שהיא שכחה להמציא שצריך להכניס את הסופלה לתנור, סוף סוף, סופלה לא צריך להיות 17 ביצים מוקצפות עם שני ק"ג שוקולד מומס וארבע שמנת מתוקה מעורבבים ומוגשים לשולחן, לא מבינה בעוגות אבל הבטן שלי שהתמודדה יפה עם חמש הביצים הראשונות אמרה לי שכנראה הפסח הזה היא פסחה על הקטע של התנור באופן מושלם.
זה כנראה היה סופלה סוף 🙂
אולי סופלה סוף סוף.
אולי סופלה בלי-סוף.
אני מקווה סיגל'קה אחותי, שאחותך לא רואה את התגובית הזו. ושאני לא אספר לכן על מתכונים שמגיעים אל שולחן העריכה שלי, בידי כתבים-גברים. שמעתם על מתכון עם 30 ביצים? 20 גרם סוכר? 1 ק"ג מלח? ולטחון שני שקדים? ועוד ועוד. עקרות בית נואשות צריכות להודות לי שאני מצילה אותן – בניחוש ותעייה/טעייה.
ואיריס'קה, תיארת סדר כהלכתו סטייל גולה כל כך מוכר לי, לרבות 'לֵילסֵדה' שני. יש לי עוד המון מה לספר (ראיתי סיגלי אותך גם ב'לשחק את הפסנתר'). אבל אני אחרי העבודה וגם…. קניות.
אוי, כמה כוח צריך בשביל למדוד 🙂 והכל בגלל שאין לי מה ללבוש :)). נשיקות ולהשתמע.
תלמה וסיגל יקירותי, עכשיו כואבת לי הבטן, ולא מהעוגה שלי…. הסופלה של אחותך (רגע, שאחותך לא תביא לי את כל השכונה, כן?)הרג אותי מצחוק כמו שבע עשרה הביצים במתכון שתלמה הצילה אותנו ממנו… בעיקר כי יש לי דודה, שעוגות הפסח שלה הן באמת סוף הדרך, וכל פעם ששואלים אותה כמה ביצים היא שמה, היא מתממת ואומרת "לא… לא… בחיי…. רק ארבע ביצים" בטח ארבע ביצים! שתספר את זה לסבתא שלי. (ז"ל. שתיהן שומעות את זה בגן עדן ובטוח צוחקות איתי)
ותלמתי אני שנאת שופינג, אבל יש אצלינו פה סיילים מטורפים. אם תבואי בוסטונה, אני מבטיחה לללות אותך ולהגיד את האמת. אני ידועה בתוך אחת שאומרת את האמת. (בגלל זה חברות שלי מוותרות על הליווי שלי בדרך כלל.)
לוקחת? עולה על המטוס? רק תיידעי אותי במספר הטיסה. ואם בא לך תגררי אחרייך את סיגלי. נתחיל את הסדרה שבטוח תהפוך לקאלט, "בננות והעיר הקטנה".
נשיקות המון.
תודה על ההזמנה, איריסקה. הייתי מגיעה אפילו על מקל של מטאטא – לסייל המטורף ויותר מזה: למסיבת התה של בוסטון 🙂
ואם לא לשם, נתנחם בטבעון אשר בציון.
חיבוקי.
תלמתי, מקל של מטאטא? לא בטוחה שיצלח את האטלנטיק… בא לך לנסות את השטיחון של האמבטיה?!? נראה לי יותר הגיוני.
ולמקרה שהשטיח מחליט לנחות בתוך המים, את זוכרת את הסיסמא:
אנלורן. אנלורן. אנלורן:)
ואני ישר באה להציל אותך.(עם עידית הראל)
כך או כך, מחכה לפגוש אותך כל כך.
רוניתה מתוקה… עוגת הגזר שלי אכן הייתה מושלמת, אם כי נראה שהיה בה פגם אחד יען כי לא הכילה מרכיבים נוגדי כאבי בטן. מה זה מקווה שהעוגה המושלמת שלך כללה את המרכיב החשוב הזה.
נשיקות נשיקות. ספרי איך היה ביריד! אני מתה מסקרנות. אמרתי לך. אני בטוחה שזה שווה פוסט…