בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / מנחוס, אפשר גם הומור שחור.
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

מנחוס, אפשר גם הומור שחור.

 

 

 

 

 

 

אנחנו יושבים בסלון. בעצם, הוא יושב. אני שוכבת. הוא לובש את החולצה שאני הכי שנאת. המסריחה. זאת עם שני העיגולים תחת בית השחי. אף פעם לא הצלחתי להסביר לו כמה אני שונאת את החולצה הזאת. 
הוא נראה על הפנים. בכלל, כבר כמה ימים שהוא רובץ ככה, מול הטלוויזיה. עם רגליים על השולחן. בקושי מדבר. אפשר להריח את הייאוש שלו מקילומטרים. על הברכיים מונחת צלחת. עליה ארוחת הערב שלו. "את עשית לי עין." הוא פולט בלי להסתכל אלי. 
לא הבנתי על מה הוא מדבר. איזה עין בראש שלו? הוא אוכל חביתה. והוא הכין אותה בעצמו. וסלט. בדיוק רציתי להגיד לו שטוב שהוא אוכל סלט. הוא גידל כרס בזמן האחרון. אבל החלטתי לא להציק לו. היום בבוקר ראיתי אותו גונב איזה הצצונת בראי. ולא. הוא לא ראה שם משוגע כמו בשיר שהוא חולה עליו. אלא בטטה. איש שמן. זאת אומרת, גדול. 
גדול זה יותר פוליטקלי קורקט. 
האמת היא שריחמתי עליו אבל לא הבנתי מה הוא מתפלא. הוא בקושי מזיז את עצמו. כל היום הוא ככה. מהכורסא למקרר. מהמקרר לכורסא. כורסא מקרר. מקרר כורסא. לפעמים הוא מגוון ועושה מזווה כורסא. לוקח עוד במבה, (הדבר הצהוב הדוחה הזה. אין לי מושג איך הוא מכניס את הדבר הזה לפה. יש לזה מרקם של מיאו מיקס. בחיי. החתולה של השכנה הכוסית טוחנת את הזבל הזה בכמויות) וחוזר לכורסא. אני? אני בדיוק ההיפך ממנו. כל היום אני מתרוצצת. באמת. אני ממש פעילה. אני יכולה לרוץ עד הכיכר ובחזרה לפני שהוא גומר להתקלח. 
"שמעת אותי?" הוא צורח אלי. עכשיו הוא כבר מסובב אלי את הראש. העיניים שלו כמו שני כדורי טניס. אבל כחולים. "את. את עושה לי עין הרע!"
עדיין לא הבנתי על מה הוא מדבר. אבל הבנתי שזה הייאוש שלו מדבר מהגרון. אז רק הנהנתי ותליתי בו את העיניים הכי מסכנות ועצובות שהצלחתי לעשות. כדי שלא יתעצבן עוד יותר.
זה לא ממש עזר. הבן אדם כבר יצא מהכלים. "מהיום שהכנסתי אותך לבית הזה רק רע הבאת לי. הבן זונה זרק אותי מהעבודה. אני שמן כמו בומבה צור…" (מי זה? אולי הוא מתכוון במבה צור. הוא זולל במבה בלי הכרה.) אשתי כבר לא סובלת אותי. הילדים שלי לא מדברים איתי. החיים שלי התחרבנו מרגע שהכנסתי אותך לכאן. שחור זה נאחס!" שאג וקם מהכורסא. "הייתי צריך לדעת את זה. כלבה כושית זה נאחס."
כשכשתי בזנב וייבבתי. לא היה לי הרבה מה להגיד. רק שכושית זה לא פוליטיקלי קורקט.

 
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

14 תגובות

  1. נעם רחמילביץ'

    נפלא!

  2. איריס קובליו

    אוי איריס, הצחקת אותי על הבוקר. את כתבת נהדר. ובומבה -צור, כמה שנים לא שמעתי את זה.. ממש חתיכת הסטוריה

    • איריס אליה כהן

      הי איריס. תודה רבה. את יודעת, שלא קומיקאי טוב, שמצליח לשמור על פאסון גם כשהוא מספר בדיחה מצחיקה, סטייל מתי כספי כזה, הצלחתי להצחיק גם את עצמי. אלא שאצלי זה היה על הלילה.
      מקווה שהיה לך יום מעולה. איריס

  3. סיפור פואנטה מצחיק עם עוקץ סאטירי( כלבה כושית זה לא פוליטקלי קורקט…) אהבתי, איריס

    • איריס אליה כהן

      תודה רבה, חנה.
      שיהיה לך יום מצחיק. אני ממש חושבת שהביטוי הומור שחור מאד מתאים לסיפור הזה. תרתי משמע

  4. מירי פליישר

    טוב ומשחרר…

  5. היי איריס
    יש קצב, יש מתח.
    עוד זוית על זוג.. ובכל זאת יש להם את היחודי שלהם.
    להתראות טובה

    • איריס אליה כהן

      טובה יקרה, תודה רבה. אני אכנס לבלוג שלך ממש היום. אני חייבת לראות מי האישה מאחורי ההערות החכמות, המפרות.יש לך בלוג כאן?

  6. חחחחח. סיפור פואנטה טוב. אבל אני דווקא הייתי שמחה אם היית מפתחת את זה לסיפור על זוגיות.

    (ואני מחכה לפוסט על הביקיני…)

    • מה שכן, סיפורים קצרצרים כאלה, כמו זה וזה מאתמול, את יכולה להציע לאיזה עיתון, או מקומון, אולי הם ירצו לפרסם קבוע. לאיציק אביב היה טור כזה ב"כל העיר" של ירושלים.

    • איריס אליה כהן

      הי יעל.יש לי קטע מיסטי מטורף היום. זה התחיל עם מה שכתבה לי מירי פליישר, סיפור ש"המציאה" על עצמה ואני כתבתי פעם, המשיך דרך הציפור השחורה של איריס קובליו, שכבר הרבה זמן אני רוצה להגיב אליה, וכאילו היום עפה אלי הציפור השחורה הזאת, וזה ממשיך עם הרעיון שלך לפתח את הסיפור לסיפור על זוגיות, כי הרגע שבתי מריצה, וכל הדרך אני כותבת לי במוח את הסיפור הזה, חשבתי לקרוא לו מנחוס (2), ובסיפור הזה נכנסת אשתו של האיש עם הכדורי טניס כחולים לסלון. קטע. בחיי.
      ובקשר להצעה המחמיאה שלך מלמטה. אני פחדנית איומה. עדיף שקודם אראה שזה לא התפלק לי במקרה. למרות שיש לי כבר עוד כמה סיפורים כאלה שמתרוצצים לי בראש.וחוץ מזה נראה לי שכדאי שקודם יצא הספר.
      ושוב כל כך תודה על ההזדמנות להצטרף אליכם. ושקראת אותי.
      הפוסט על הביקיני יגיע.אם אני לא אחנק מרוב פוסטים שיורדים לי כבר לגרון מרוב שאין להם מקום במוח.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן