שחרחורת סופרת ומשוררת
רבים שואלים אותי, איריס, מה את אוכלת בניכר הפולני? (סתם, אף אחד לא שאל, רק אמא שלי, בדקה אם אני יודעת שכבר אפשר לאכול חמץ) אז האמת היא שאני לא אוכלת הרבה, (זה היתרון של ריטריט עצמוני, אני יודעת, למשל, שאם חבילת העוגיות נגמרה, היא נגמרה באופן עצמוני, אני לא יכולה להאשים אף אחד, אז התזונה שלי פה מאד מוקפדת), אבל כבר ביומי הראשון כאן, נשאוני רגליי לדוכן ירקות שהזכיר לי את חנות הירקות של סבתא שלי, זכר צדיקה מתוקה לברכה, ברסקו, במרכז המסחרי של קריית שמונה. קצת עגבניות רכות, קצת מלפפונים מיואשים, חבורה של כמה פלפלים קמוטי פנים. סבתא אסתר הייתה מחייכת אל הקונים, טרי, טרי, עכשיו הגיע! כך גם האיצה בי האיכרה הפולניה, גוד, גוד, היא כנראה זיהתה שאני לא מהתפוצה הפולנית, טייק, טייק. אז טייקתי בצל ושום ומלפפון ועגבניה, אחד מכל אחד, (עוד יתרון של ריטריט עצמוני, בחיים לא קניתי ירקות ספורים כל כך), ואו אז החוותה האיכרה בגאוות מנצחים על שני צרורות אספרגוס שמנים, אחד ירוק ואחד לבן, ואמרה לי משהו בפולנית שלא הבנתי, (לא מהתפוצה וכו') והחלטתי לנסות. ואלוהים עדי, אספרגוס הוא ירק אגדי. כבר שלושה ימים שאני אוכלת פסטה אספרגוס, סלט אספרגוס, חביתת אספרגוס, ובין לבין גם אוכלת אותו, ככה, חי, נא לגמרי, אפילו בלי לקלף.
אלה היו שלושים שניות על אספרגוס. חוזרת לכתוב.
#ריטריט_עצמוני היום הרביעי
