שחרחורת סופרת ומשוררת
אילנה שריג
איריס אהובה
תודה
על הלב האינסופי שלך
על ההתמסרות ועל ההקשבה
על החשיבה על כל פרט שיאפשר לנו לפתוח עוד ועוד חלונות ומראות אלינו בריטריט הכתיבה שחווינו בסוף השבוע הזה.
מדרום תפתח הכתיבה
וגם האהבה.
*
בצילומים: את. על קצה הצוק בזריחה, בקבלת השבת ובשיר הסוגר את שחרחורת ופותח את הלב.
איזו מהות מהממת את.
טיול זריחה במצפה רמון
איריס אליה כהן על קצה המצוק..
איריס אליה כהן
התחלנו במשתה כתיבה… יפה פה להלל!
מדרום תיפתח הכתיבה 20-22 בדצמבר, 2018. (תודה עמוקה על כל הברכות)
זריחת הנפש, או אם תרצו, סלפי של הנפש או אלוהים, המכתש ואני… בסדנת הצילום שלIrus Hayoun
הצילום שלי עומדת על המצוק תחת קרן שמש ראשונה של דגנית לוקס
מדרום תיפתח הכתיבה 20-22 בדצמבר 2018. אין לתאר, בחיי.
משוררת על ההר בזריחה
מקבלים את פני הבוקר
ביום הקצר בשנה
צאנו לקבל את פני הזריחה
עם איריס אליה כהן בסופשבוע של כתיבה על ההר
לא רוצים לעזוב. מדרום תיפתח האהבה. היה מושלם.
מדרום תיפתח הכתיבה, מצפה רמון 2018
מתקשים להיפרד. מהמדבר, מהחברותא, מהשירה, מהאהבה. הלוואי ויסעו איתנו כל הדרך חזרה.
~ מדרום תיפתח הכתיבה, דצמבר 2018
שוב בביתי בשפלה. מעניין שבמהלך סוף השבוע לא כתבתי כאן מילה. רק עכשיו מתחילה לתפוס מה חוויתי בריטריט "מדרום תפתח הכתיבה" עם הסופרת והמשוררת והנהדרת איריס אליה כהן.
מפתיע כמה הרבה מקום היה לויזואליות בסופשבוע טקסטואלי. מעניין אותי להביט בתמונות שצילמתי, להבין מה צר לי שלא צילמתי, מה יש לי רצון לשתף ומה לא מתאים שייחשף.
בתמונות כאן קיבלתםן: פרחים מגינת המלון, ששימשו אותי בהתנסות עם נושא המוקד בצילום. פרסום על טנדר, שנראה לי הולם את המיקום. יש אופטימיות במחשבה על קיאקים במצפה רמון. ואותי, לא מתאפקת, רגע לפני החזרה, לתעד כמה נהדר מסתדר לי השיער במדבר.
יצאתי באמונה שאני אישה שליבה ודעתה פתוחים. גיליתי שיש בי עוד אזורים סגורים ששמחים להפתח, נקודות מצומצמות שצמאות למרחב. הופתעתי מהאפשרות להכיר א/נשים דרך הטקסטים שלהםן. ויותר מזה הופתעתי לגלות אותי דרך הטקסטים שלי.
חזרתי עם רצון לשני דברים:
לקרוא ולהכיר שירה. קראתי בשעה אחת היום יותר שירה משקראתי ב 43 שנותי, ואהבתי את זה.
לכתוב יותר כהתנסות, כגילוי עצמי, כתרגיל פנימי.
זכיתי לחיות בעידן מופלא, שבו קיימת האפשרות ליצור קשר ממשי עם סופרת ומשוררת שכתיבתה נגעה בי. הרגשתי במהלך סוף השבוע, שזכיתי לשתות מים חיים היישר מהמעיין.
וכאילו כל זה לא מספיק, כמתנה מאלת החברויות – זכיתי במפגש ממושך ואמיתי עם מי שאהבתי הוירטואלית נתונה לה שנים רבות. היה שווה לחכות לזה 16 שנים Ilana Sarig Hughes.
כבר כמה שבועות שאני לא ישנה טוב, מתהפכת במיטה כי הגב, כי הבטן, כי הלב, מתעוררת לפנות בוקר, התאנה שלי בהלם ממני, בדרך כלל אני מניחה את הראש ונרדמת, מה נהיה, באמת, פשוט הכל קרה יחד, אני מסבירה לה, ובודקת מה השעה, מחכה לשמש, אבל חורף בכלל, וכן, הכל קרה יחד, כי הפרס, כי הסדנה, כי סבתא טורבו, כי הכתבה, כי האיורים המהממים של סבתא טורבו נשלחים אליי לוואצאפ, דינג, דינג, (לא, אתם לא מבינים) כי האהבה, כי אימא שלי, וכל החלומות מטפסים עליי, יש לי חלומות מוטרפים בזמן האחרון, באמת, ספר בפני עצמו, והנה מחר סדנת הכתיבה במצפה רמון! התרגשות על חלל, בחיי. (זה לא היה קורה בלי מיכלי פנקל הגאונה ונעמה אביטל האדירה.)
חיפשתי תמונה שלי במדבר, אבל מצאתי תמונה שלי מבוסטון. ומיד שקעתי במחשבות נוסטלגיות. עשר שנים חלפו מהרגע בו נלקחה התמונה הזאת. בדיוק סיימתי לכתוב את "מכתוב", ושלחתי אותו להדפסה ולכריכה, ואז ירדתי למטה, לשדרה שהתכסתה בשלג, צח, לבן, עשיתי מלאך בשלג והתפללתי לאלוהי הספרים שמישהו יסכים להוציא אותו לאור. (ספוילר, פרופ' חנן חבר הסכים!)
בקיצור, מחר ריטריט הכתיבה במצפה רמון! איחולי הצלחה יתקבלו באהבה!
