שחרחורת סופרת ומשוררת
#יולדות
כמה שעות אחרי שהאדרנלין והדמעות שככו, יושבת לכתוב ונרגעת ומפצירה בכם ללכת לצפות בהצגה הנדירה, הגאונית, המטלטלת הזאת, שמפרקת ומרכיבה וממיסה ומתיכה מחדש את פרשת ילדי תימן, את כאב האמהות והאבות, יש לומר, כאב האבות לא נפקד, הוא רק מסופר כנרטיב נשי, עוצמתי ובלתי ניתן להכחשה או הדרה.
מה שהנשים המופלאות האלה, חנה ואזנה גרינוואלד, רחלי סעיד, עדן אוליאל, סלי ארקדש יחזקאל, מוריה בשארי ליפשיץ ואביגיל מישל מאייר, עשו עם המילים שלי, הוא פשוט לא ייאמן. העדויות, שנלקחו מארכיון עמר"ם, קורעות את הלב ומבכיאות אותו ומוכיחות לכל המקטרגים, לכל אנשי ה"אז איפה כל הילדים האלה?" ו"תראי לי ילד אחד חטוף", את התהליך המפלצתי שבו התנהל מנגנון החטיפות.
לכו, בבקשה לכו להצגה.
אחת הסיבות שלא היססתי לתת את הפואמה שלי לחנה, היא האמונה שמדובר במטרת מקודשת, דמם של הילדים החטופים והוריהם עדיין על כפות ידיהן של ממשלות ישראל לדורותיהן.
#צדק,הכרה,ריפוי.
