בננות - בלוגים / איריס אליה כהן / ערב לכבוד משלחת סופרים וסופרות מהודו: בית הסופר 8/11/17
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

ערב לכבוד משלחת סופרים וסופרות מהודו: בית הסופר 8/11/17

אתמול בערב שנערך ב"בית הסופר" לכבוד משלחת של סופרים הודים, בהנחיית מאיר עוזיאל, אחרי יובל שמעוני שהקריא קטע מרעיד ומצמרר מספרו המנומנטלי "קו המלח" (לא קראתי, הוא מחכה לי לצד מיטתי) ובו שיחה של מטייל ישראלי עם רופא בעיירה לֶה שבהודו, ואחרי דורית זילברמן שהקריאה קטע מספרה "תלוי איך מספרים" על אודות מסע חיפוש שעורכת אם אחר ביתה שנעלמה באסון הצונאמי שפקד את דרום מזרח אסיה בשנת 2003, הקראתי אני שירים שתרגמנו, ירדן גרינספן ואני, מתוך הפואמה שלי: "הודו", (מתוך פלא-פואמות ושירים, ידיעות ספרים 2017) שנכתבה בהתרגשות גדולה בזמן מסע שורשים שערכתי לפני שנה לקוצ'ין שבמדינת קרלה, בדרום דרומה של תת היבשת העצומה, הפלאית, הבלתי נתפסת הזאת. הרשיתי לעצמי לערוך שינויים מופלגים בתרגום לאנגלית, וכי היה חשוב לי לשמור על המשקל והחריזה ככל האפשר, ופתאום הבנתי שבאנגלית יצאו לי שירים לגמרי אחרים:
הנה השיר על סבא אליהו שלי, האיש המתוק, החרוץ, האהוב, זכרונו לברכה ואהבה:
געגועים
מֵאֲמִירֵי עֲצֵי הַקּוֹקוֹס הִתְפַּלֵּא
סָבִי: אִם הָעוֹלָם קָטָן כָּל כָּךְ
אֲזַי צִיּוֹן כִּנְקוּדַת
סִימַן הַשְּׁאֵלָה
אַחֲרֵי הָעֲלִיָּה וְהַנְּפִילָה
שָׁתָה סָבִי גַּעְגּוּעָיו בְּעֶצֶב
לְשָׁכְרָה, מָה בֵּין מַרְאוֹת הַמֵּזַח,
הַסִּירוֹת הַמְּשׁוּחוֹת בְּזֶפֶת
צֵל דִּקְלֵי הַקּוֹקוֹס הָרְכוּנִים
וְצָהֳלַת הַיֹּפִי הַכָּחֹל הַזֶּה,
לְבִנְיְנֵי הַטְרוֹמִים הַחוּמִים,
הָעֲגוּמִים
בְּפַאֲתֵי קִרְיַת שְׁמוֹנָה
קְרִיאוֹת הַדַּיָּגִים חָלְפוּ וְהִתְחַלְּפוּ
בְּמַטְּחֵי קַטְיוּשוֹת
כָּל שָׁנָה
כָּל הַשָּׁנָה
מִכָּל הַפֶּלֶא לֹא נוֹתַר דָּבָר
אֲבָל נוֹלְדָה הַבֶּהָלָה
*******************
longing
My grandpa used to say that
Zion’s land is smaller than
the dot
that weeps bellow
a question mark
After he moved to Israel
He drank his longing every day
Blended his sorrow with the alcohol
Adds into the Arak’s glass
Cold cubes of pain
He looked amazed upon the
desert soil
In front of his eyes, his hands
his soul
What is this place?
He missed Fort Kochi’s green,
the calls of fishermen along the pier
He missed the misty, foggy dawn
Where are the boats? the leaning
shades of palms? Where are the mango trees?
The silence blues above the sea,
The wind that whispers to the air
What is this place?
It took him almost twenty years
to realize; the past has gone
And so did India
Her beauty changed and then
replaced by brownish,
gloomy buildings
on the outskirts of the Negev
and Kiryat Shmona
His childhood's sounds of
happiness and joy
The soft Malayalam on his tongue
were buried under the endless
Hebrew Israely wars
_______________________________________________________

 

______________________________________________________

 מנגו/

אֲנִי נִזְכֶּרֶת אֵיךְ הָיְתָה אִמִּי קוֹלֶפֶת לָנוּ אֶת הַמַּנְגּוֹ

יְקַר הַמְּצִיאוּת בְּקַנָּאוּת: תְּחִלָּה הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת

לַשֻּׁלְחָן, תַּלְתַּל זָהָב אָרֹךְ וְחַף מִפְּגָם

מֻשְׁלָם הָיָה רוֹעֵד מֵעַל בִּרְכֶּיהָ,

וְאָז הָיְתָה פּוֹרֶסֶת אֶת הַפְּרִי לַחֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת

שֶׁטַּעֲמָן כָּתֹם, עָסִיס נָטַף אֶל כַּף יָדָהּ

כְּשֶׁלִּקְּקָה אֶת לַהַב הַסַּכִּין

אֲנִי וְדַלְיָה אֲחוֹתִי הָיִינוּ מְחַכּוֹת וּמִתְאַפְּקוֹת

כִּי מִי שֶׁהִשְׁתַּדְּלָה וְלֹא

הֵאִיצָה בָּהּ זָכְתָה

לִמְצֹץ אֶת הַגַּלְעִין.

mango

I remember when my mother peeled

the precious mango

with devotion and excitement

 

First she sat down to the table, holds the knife

as if she is going to a war

 

Then a long and flawless golden Orange ringlet

dancing, trembling

above her knees

Then she sliced the fruit

into small Pieces

nectar drops fell on

and from her palm

as she licked each of her fingers

and the thumb

 

All my sisters waited patiently

quiet as the air of peaks, just

because whoever managed not

to pester her

got the luck

to suck the pit.

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן