שחרחורת סופרת ומשוררת
יומני היקר,
סוף סוף התחיל הכנס, שמתקיים בבניין באחת השכונות המזרחיות של ברלין. תקצר היריעה לספר לך את קורותיי פה. אבל הייתי חייבת להראות לך זכר לפיסה מחיי התושבים תחת השלטון הקומוניסטי. ובכן, בוידאו אני נכנסת למעלית שנשארה מאותם ימים. לכאורה מעלית רגילה, אלא שאין לה דלת ואין לה כפתורי עצירה. ברצונך לרדת לקומת המרתף, הרי שעליך לנתר פנימה אל המעלית השמאלית ולקוות שתספיק לעשות את זה לפני שהיא בורחת לך ואתה נתקל בקיר, ברצונך לעלות, אתה מנתר אל תוך הפתח השמאלי… כך גם ביציאה מהמעלית, שעובדת על עיקרון הדלי בבאר, ואם יש לך מזל, אתה נשפך ממנה החוצה…
לא, זה מצחיק. ומפחיד. חבל״ז. נזכרתי בדודתי שרה, שסובלת מאלבייטור פוביה ולא נכנסת למעליות גם אם צריכה לטפס עשר קומות ברגל, בנעלי סטילטו. מה היא הייתה עושה אם הייתה חיה פה?
אחר כך, במוזיאון השטאזי, חשבתי שזו הייתה הכנה הולמת למראות הקשים.
