רשימה על גלבי בגיליון המורים לספרות בחמ"ד – מירי וסטרייך

גלבי של איריס אליה כהן הוא סיפור הנע בין זמנים ועולמות. בין סוף שנות החמישים לתחילת שנות השמונים של המאה העשרים, בין עולי פולין לעולי תימן, בין הר הכרמל לבין הים שלמרגלותיו, בין תהליכים היסטוריים גדולים לבין האדם הקטן, הבודד. הוא סיפור על אימהות מתגעגעות ועל אחים המבקשים את אחיהם. ובעיקר, הוא מכיר בכך כי בכל רגע נתון בארץ הזו כואבים כמה כאבים שונים בעוצמה ובמקביל, והוא מנסה להפגיש ביניהם בלי להשוות ובלי לנסות להכריע בשאלה הישראלית כל כך: למי כואב יותר.

בבסיס הסיפור עומדת חברותן של זוהרה ואדיבה והסודות המלווים כל אחת מן המשפחות. זוהרה ממשפחת עולים מתימן היא אחות תאומה לבתיה שנעלמה בהיותן תינוקות, והיא אחת מילדי תימן החטופים (כדאי בהקשר לכך לשים לב למוטיב התאומים המלווה את הקריאה כולה ומרבד אותה מן הפסקה הראשונה ועד סופו של הסיפור). החיפוש אחריה המלווה את חייה של זוהרה הוא חוט העלילה שעליו נרקם ההווה הסיפורי עם תנועות רצוא ושוב אל העבר. אדיבה, חברתה הטובה, היא בת לזוג ניצולי שואה ואחות שכולה המנסה לפצח את עברם המושתק של הוריה ואת יחסיה עם אמה. שתיהן חותרות לאורך הסיפור לחשיפת העבר בכדי להיות מסוגלות להמשיך ולחיות בהווה. זוהרה עושה זאת מתוך ידיעה ברורה מה היא מחפשת ואדיבה פוגשת את העבר כמעט בלי להתכוון בביקור בבית אמה עם ילדיה.

איריס אליה כהן יודעת לספר סיפור. במילים בהירות היא מוליכה אותנו לאורכה ולרחבה של חיפה שהעליות והירידות שבה משתקפות לא פעם בנפשן של הדמויות. כילדה חיפאית שגדלה בשנות השמונים ממש במקום שבו מתרחש הסיפור, אני יכולה לומר כי הקריאה בהחלט מעוררת את זיכרון הגעגועים לעיר הבנויה על ההר הירוק כל ימות השנה, בה מכל מרפסת מחייך אליך הים; אל גלידת שניר, הבהאים והחוף השקט. נדמה, כי חיפה עצמה היא אחת מגיבורות הספר, ובתיאוריה יותר מאשר ברגעים אחרים מזכירה לנו אליה כהן כי היא גם משוררת עדינה ונוגעת ללב.

לאורך הקריאה כולה הרהרתי בסיפור יוסף ואחיו ששב והשתקף אלי מבין הדפים. פעם מתוך החיפוש הנואש של זוהרה אחר אחותה האבודה, פעם מתוך כאב ההורים והסירוב העיקש למצוא נחמה, פעם מתוך הקורבן הנורא ששילמו העולים בעקבות מעשה אחיהם ופעם בסופו של הסיפור, כאשר למרות הכל, מתוך ההכרה בכל הכאבים, חשיפתם והמקום שניתן להם בעולמן של הדמויות, מפציע סיכוי לנחמה.