שחרחורת סופרת ומשוררת
התרפקות אחרונה על ליל אמש, בבית המופלא של 'ידיעות ספרים', מול קהילת קוראים קשובה ומחבקת, ובעיקר אוהבת. זה מה שריגש אותי כל כך. זה עדיין מרגש אותי. אנשים, נשים וגברים, לא מעט גברים בכלל, מכל המגזרים, הדעות והמחשבות, שהמשותף לכולם היא אהבת הספרים. אהבה גדולה, כנה ואמיתית, שהניעה אותם להגיע מכל רחבי הארץ, בליל גשם קר של תחילת דצמבר, לפאתי חולון. פגשתי אנשים שמתייחסים אל ספר כזכות, כחסד, כמשענת ללב. ואין מתנה גדולה מזו לאדם כותב.
את השיר הזה שלי קראתי בסוף הערב, והוא בדיוק אבל בדיוק מה שאני מרגישה. תודה עמוקה ומלאה.
אין מילים.
וּבְכָל יָרֵחַ צֵל חַמָּה,
וּבְכָל מִדְרוֹן תְּבוּסַת הַמִּישׁוֹרִים
וְהֶהָרִים וּבְכָל שָׂדֶה עֵדוּת לַחֹרֶף שֶׁנָּסוֹג,
וּבְכָל פַּרְפַּר חֶלְקַת אֲוִיר שֶׁנִּכְנְעָה
לִרְהִיטוּת כְּנָפָיו וּבְכָל עֲצֵי הַגַּן נִפְסָד הַפְּרִי
וּבְכָל תַּמּוּז וְאָב נִטָּשׁ הַחֹם
ובְכָל הַחֲדָרִים נִרְפָּה הַקִּיר
מוּלִי וּבְכָל הַגּוּף נִגַּף הַגַּעְגּוּעַ
וּבְכָל הַלֵּב שֶׁלִּי
גִּדּוּל מַמְאִיר שֶׁל אַהֲבָה
הילדה שחלמה להיות סופרת:
צילום: אלונית רונן