יֵשׁ אֲנָשִׁים – – –
שֶׁכַּף יָדָם נִלְפֶּתֶת לִנְקִישָׁה גַּם אַחֲרֵי
שֶׁנִּפְתְּחָה הַדֶּלֶת. יֵשׁ הַמְּבַקְּשִׁים
לְהִזְדַּקֵּף, אֲבָל הַזְּמַן – מַגְלֵב
וְשִׁדְרָתם נוֹפֶלֶת כְּמוֹ פֵּרוֹת כְּבֵדִים
שֶׁנִּשְׁכְּחוּ עַל עֵץ. (לֹא בְּבַת אַחַת כִּי אִם
חֻלְיָה אַחַר חֻלְיָה.)
יֵשׁ כאֵלֶּה שֶׁמַּטִּים רֹאשָׁם הַצִּדָּה כְּדֵי
לְהִמָּלֵט וְלֹא לִשְׁמֹעַ, כָּל שֶׁנֶּאֱמַר נִשְׁפַּךְ
מִתְּנוּךְ אָזְנָם כְּמוֹ מִתּוֹךְ קַנְקַן חָלָב
שֶׁיֶּלֶד מִתְעַקֵּשׁ לִמְזֹג
יֵשׁ שֶׁשִּׁנֵּיהֶם חוֹרְקוֹת וצִיפֹּרְנֵי
חֲרְדוֹתֵיהֵם כְּסֻסוֹת מִפַּחַד לְשַׁנּוֹת דְּבַר מָה
פָּעוּט בְּחַיֵּיהֶם. יֵשׁ אֲשֶׁר קוֹנִים אֶת בִּטְחוֹנָם
בִּמְכִירַת הַסּוֹבְבִים אוֹתָם
יֵשׁ שֶׁדַּעְתָּם קָשָׁה כְּמוֹ אֶבֶן, (אֲבָל אֲפִלּוּ
אֲבָנִים חוֹלְמוֹת בְּהַגִּיעָן אֶל הַמִּישׁוֹר)
יֵשׁ הַשּׁוֹאֲפִים לְהִתְלַהֵק, כְּמוֹ צִפֳּרִים
וּבְדִידוּתָם – הַצַּעַר,
יֵשׁ שְׁדוּפֵי תְּשׁוּקָה, כְּמוֹ קוֹצִים
וַאֲחֵרִים – כְּחֻלִּים כְּמוֹ הַשָּׁמַיִם
יֵשׁ הַמִּתְבַּשְּׁלִים בְּמַחְשָׁבוֹת אֵין קֵץ,
לָכֵן נְשִׁימָתם סְמִיכָה וּכְבָר הַקְּדִיחָה
אֵד חָרוּךְ עוֹלֶה מִתּוֹךְ לִבָּם
וּבַלֵּילוֹת שְׁנַתָם צְרוּבָה
יֵשׁ שֶׁאֶצְבַּע אֱלֹהִים נָגְעָה בְּעֵינֵיהֶם
וְהֵם פְּקוּחֵי חֶמְלָה
נַפְשָׁם – כְּהִשְׁתַּקְּפוּת דִּמְעָת
הַטַּל
בתוֹךְ מַרְאָה צְלוּלָה
שחרחורת