היישר מן הגלות/ הבלוג של בוריס גֶרוּס מתרגם, סופר, מסאי, משורר, חוקר תרבות, מוסיקולוג
בוריס גֶרוּס
והנה
בין הפסקת צהריים אחת לאחרת
בא הכאב
הוא בא
לא הגיע
ולא התהלך מתחת למרפסת
לא הגיח כמאהב המתגנב בלילה
כלשון המשוררים
הוא נכנס
כדרכם של בעלי בית
בכניסה הראשית
מרסק מח עצמות בבלנדר
ואני מאומה בפי לקדם את בואו
לא נעליים
לא נעלי בית לבעלי הבית
ולא טקסט מהודר שמגישים בכינוסים בעטיפה אדומה/כחולה
עם סרט מוזהב
שעובר איפשהו כחוט השני
שכחתי מה עובר דרך מה ולאיפה
בדיוק
ומי צריך את כל המכאובים הללו
לכאב יש מפתח הוא לא מצלצל בדלת
ומה לעשות לקראת בוא הבעלים?
אפשר לפרוש ספרים
יריעה רחבה
על הפרקט
ולקשט אותם בדפים תלושים מהאנציקלופדיה
ומהקונקורדנציה הישנה
אכילת העמודים התלושים מעלה את ההתמצאות בטקסט
אולם לא מראה את כל התמונה
למתקדמים
אוהבי גאדג'טים
אפשר לגרוס
חלקים שלמים מקבצי סיפורים קצרים
(הקורא אוהב סיפורים קצרים
שלא נראים כסיפורים קצרים
ובד בבד אורכם לא יעלה על עמוד דפוס אחד
זה מה שהקורא קורה
שהקורא שונא סוגריים)
לטבול את הכל במים ולהדביק לריצפה.
כשיבוא הבעלים
בהתקרב צעדיו
זה כל זה לא יתן
אף לא גרגר
לא שוה אף לא פרוטה
כי רוב קוראיי אינם מבינים את השפה שאני כותב בה
יש להעביר ספרים מארגז לארגז
ולהדביק את המדבקה FRAGILE
[וורשה, 10 ביולי 2012]
שיר ארספואטי עם נגיעות אירוניות
ספרים מסתבר לא ירגיעו את הכאב הקוראים לא מבינים את השפה ולא מבחינים בכלל במדבקת ה"שביר" המודבקת בארגזיהם