בננות - בלוגים / שי אריה מזרחי / הלקח/ ויסטן היו אודן
תכלית
  • שי אריה מזרחי

    פרסמתי ספר שירה ראשון ב-2003 ששמו "ציוּן". פרסמתי ביקורות על ספרי ושירה ופרוזה בכתבי עת שונים, כמו גם שירים. מאז יוני 2010 מנהל כתב עת מקוון לשירה ששמו כאוס. מתרגם מזה שנתיים-שלוש משיריו של המשורר האנגלי-אמריקאי ו"ה אודן, שחלקם פורסמו בכתבי עת שונים.  ספר שירים שני  "הוא המסמן את המקום" ראה אור בהוצאת רימונים (2012).  עובד כעורך לשון.

הלקח/ ויסטן היו אודן

פורסם ב"שבו", גיליון 24

הלקח
 
 

 

 ויסטן היו אודן

 

מאנגלית: שי אריה מזרחי

 
בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁחָלַמְתִּי, בִּמְנוּסָה הָיִינוּ
וַעֲיֵפִים מְאֹד מֵרִיצָה; מִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים הָיְתָּה
עֵמֵק מָלֵא בְּגַנָבִים וּגְבָרְתָנִים פְּצוּעִים.
 
שָׂדוֹת בָּעַרוּ מֵאָחוֹרֵינוּ; כַּאֲשֶׁר יְמִינָה פָּנִינוּ
הִגַעְנוּ מִיָּד לְבַיִת גָּבוֹהַ, דַּלְתּוֹ הָיְתָּה
פְּתוּחָה לִרְוָחָה, מְצַפָּה לְיוֹרְשֶׁיהָ הַאֲבוּדִים הָעָצוּבִים.
 
פָּקִיד קָשִׁיש יָשַׁב עַל מַדְרֵגוֹת חֲדַר הַשֵּׁנָה
כּוֹתֵב; אַךְ כְּשֶׁעָבַרְנוּ מֵאָחוֹרָיו עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת אָז
הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ – 'לְכוּ מִכָּאן' – הִמְהֵם.
 
בָּכִינוּ וְהִתְחַנַנוּ לְהִישָׁאֵר;
הוּא נִגֵּב אֶת הַפֶּנְסְנֶה שֶׁלוֹ, הִסֵס וְאָז
אָמַר לֹא, שֶׁאֵין לוֹ הַכּוֹחַ לְהַחְלִיט אִם נַעֲזוֹב;
חַיֵּינוּ לֹא הָיוּ כַּשּׁוּרָה; הָיִינוּ מֻכְרָחִים לַעֲזוֹב.
 
*
הַחַלוֹם הַשֵּׁנִי הֵחֵל בְּיַעַר אָבִיב שֶׁל מַאי;
צָחַקְנוּ. עֵינַיִּךְ הַכְּחֻלוֹת נְעִימוֹת הָיוּ,
אַח, עֵירוֹמֵךְ הַטָּהוֹר הָעִילָאי
 
שִׂפְתוֹתֵינוּ נִפְגְשׁוּ, מְיַּחֲלוֹת לְטוֹב עוֹלָמִי;
אַךְ תַּחַת הַשְׁפָּעָתָן, לֶהָבָה פִּתְאוֹמִית וְרוּחַ
נַשְׂאוּ אוֹתָךְ מִשָּׁם וְשׁוּב חָפְשִׁי הָיִיתִי
 
לְהִתְמַקֵד בְּתָכְנִית פִּרְאִית ופִלְאִית
מִשׁוֹר מֻחְלָט וְשֶׁקֶט מֻחְלָט וְיַבֵשׁ עַד עֶצֶם
בְּמָקוֹם שֶׁדָּבָר לֹא יוּכַל לִסְבּוֹל, לַחֲטוֹא אוֹ לִצְמוֹחַ.
לְבַד, עַל כִּסֵא גָּבוֹהַ,
יָשַׁבְתִּי אֲנִי, אָדוֹן קָטָן, שׁוֹאֵל מַדוּעַ, בְּעֶצֶם,
הָעֶצֶם הַקַּר וְהַמֻּצָק שֶׁבְּיַדַי
מֻכְרָח לִהְיוֹת יַד אֶנוֹשִׁית, אַחַת מִיַּדַיִּךְ.
 
*
וְהַחַלוֹם הַאֲחַרוֹן הָיָה כָּךְ: הָלַכְנוּ
לְנֶשֶׁף רִקוּדִים חַגִיגִי וְלְמִשְׁתֶּה גָּדוֹל
לְאַחַר מִשְׂחָק אוֹ תַּחַרוּת קָשָׁה.
 
רִפּוּד הַשֻׁלְחָן הָיָה מִקְטִיפַת אָרְגְמָן, כָּךְ שֶׁהָיִינוּ
מֻכְרָחִים לְנַצֵחַ; לַמְרוֹת שֶׁכְּתָרִים הָיוּ לַכֹּל,
שֶׁלָנוּ הָיוּ מִזָּהָב, מִנְּיָּר שֶׁל כָּל הַשְּׁאָר.
 
הוֹגֵן, חָכָם אוֹ מְשַׁעְשֵׁעַ הָיָה כָּל אוֹרֵחַ מֻכָּר,
אַהֲבָה חִיְכָה בְּאֹמֶץ מֵאָחוֹרֵי כָּל כּוֹס יְקָר
וְזִקוּקִים מֵתוּ בְּמֵאוֹת כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אוֹתָנוּ
עַל הָרָשְׁלָנוּת הַמְּלֻמֶדֶת שֶׁלָנוּ.
לַהֲקָה הִתְחִילָה לְנַגֵן; עַל כָּל הַדֶּשֶׁא הַיָּרוֹק
יָם שֶׁל כְּתָרִים מִנְּיָּר פָּרְחוּ כְּדֵי לִרְקוֹד;
שֶׁלָנוּ הָיוּ כְּבֵדִים מִדַּי; לֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לִרְקוֹד.
 
*
הִתְעוֹרַרְתִּי. לֹא הָיִיתְ שָׁם. אַךְ כְּשֶׁהִתְלַבַּשְׁתִּי
חֲרָדָה הָפְכָה לְבּוּשָׁה, מַרְגִּישׁ שֶׁכָּל הַשְּׁלֹשָה
הָיוּ מְכוּוָנִים לְתוֹכֵחָה, שֶׁהֲרֵי הַלֹּא כָּל אֶחָד
בְּדַרְכּוֹ שֶׁלוֹ נִסָה לְלַמֵד
שֶׁהָרָצוֹן שֶׁלִי אוֹתָךְ לֶאֱהוֹב לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת,
כַּאֲשֶׁר אֲנִי חוֹשֵׁב, אִם תּוֹצָאָה כָּזוֹ רוֹצִים,
מַה נִתַן לְמִי, אִם רוֹצִים?

The lesson/W.H. Auden

3 תגובות

  1. י פ ה

השאר תגובה ל עופרה קליגר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לשי אריה מזרחי