תכלית משורר בהבזקים

  לא יהיה שלום   לַמְרוֹת מֶזֶג אֲוִיר בָּהִיר וְנָעִים חֲיֵּךְ שׁוּב עַל הָעֵרֶךְ הַטּוֹב שֶׁבְּךָ וְעַל הַצְּבָעִים הַחוֹזְרִים וְהַמִּתְבַּהֲרִים, הַסְּעָרָה שִׁנְּתָה אוֹתְךָ: עִם זֹאת, לֹא תוּכַל לִשְׁכֹּחַ אֶת הַחֲשֵׁכָה שֶׁהִסְתִּירָה אֶת הַתִּקְוָה, אֶת רוּחַ הַפְּרָצִים שֶׁחָזְתָה אֶת נְפִילָתְךָ.   אַתָּה חַיָּב לִחְיוֹת עִם הַיֵּדַע שֶׁלְּךָ. הַרְחֵק, שָׁם מֵעֵבֶר, חוּץ מִמְךָ, יֵשׁ אֲחֵרִים, בִּמְצִיאוּת הֲזוּיָה, לְלֹא יָרֵחַ, לֹא שָׁמַעְתָּ עֲלֵיהֶם ...

  כֵּיצַד יֵשׁ לִפְתוֹחַ תְּאֵנָה, הָאִם בִּפְרִיסָה דַּקַה, מְרַפְרֶפֶת-עֲדִינָה שֶׁל חֲתִיכוֹת אֹדֶם עֶדְנָה? אוֹ הַיְּשֵׁר בְּאֶמְצָעָהּ   כְּשֶׁהַסַּכִּין נוֹעֵץ בִּמְדוּיָק וּבְעָצְמָה וּבוֹצֵעַ, מַצִיג אֶת הוֹד גֵיהִנוֹם בְּשָׂרָהּ, תִּפְאָרָה יְפֵהְפִיָה שֶׁל גֶּחָלִים לוֹחֲכוֹת מְתִיקוּת בְּכוֹרָה. אוֹ   לַקַּחַת בִּגְנֵבָה מִדּוּכָן הַפֵּרוֹת, בִּשְׁתֵּי הָאֶצְבָּעוֹת לַשִּׂים בֵּין שִׁנַיִּם עֶלְיוֹנוֹת וְתַחְתּוֹנוֹת, לִנְגֹס, לְהַעֲלוֹת שְׂרֵפָה.

לשיר