(For Cyril Connolly)
הָעַמוּדִים נֶחְבָּטִים שׁוּב וָשׁוּב עַל יְדֵי הַגַּלִים;
בְּשָׂדֶה רֵיק הַגֶּשֶׁם
מַצְלִיף בְּרַכֶּבֶת נְטוּשָׁה;
פּוֹרְעֵי חוֹק מְמַלְאִים אֶת מְעָרוֹת הֶהָרִים.
שִׂמְלוֹת הָעֶרֶב נוֹצְצוֹת בְּהָדָר;
נְצִיגֵי אוֹצָר הַמֶּלֶךְ רוֹדְפִים
אַחַר מִשְׁתַמְטֵי הַמַּס הַנִּמְלָטִים
דֶּרֶךְ תְּעָלוֹת שׁוֹפְכִין שֶׁל עָרֵי סְפָר.
טְקָסִים אִישִׁיִּם שֶׁל כִּשׁוּף שׁוֹלְחִים
אֶת זוֹנוֹת הַמִּקְדָשׁ לִישׁוֹן;
כָּל אוֹהֲבֵי הַסֵּפֶר דּוֹאַגִים לִשְׁמוֹר
עַל חֲבֵר דִמְיוֹנִי עִמוֹ מְשׂוֹחֲחִים.
קָאטוֹ הַצָּנוּעַ יָכוֹל
לְדַבֵּר בְּשִׁבְחָם שֶׁל הַסְּדָרִים הַיְּשָׁנִים,
אַךְ הַיַּמָאִים שֶׁלְזִנוּק מֻכָנִים
מְצַפִּים לְהִשְׂתַכֵּר וְלֶאֱכוֹל.
מִטָתוֹ הָרְחָבָה שֶׁל הַקֵּיסָר חֲמִימָה
כַּאֲשֶׁר פָּקִיד לֹא רֶלֶוַנְטִי
רוֹשֵׁם אֲנִי לֹא אוֹהֵב אֶת עַבוֹדָתִי
בְּתַבְנִית רִשְׁמִית וּמְצֻעֲצַעַת.
לֹא מְחוּנָנוֹת בְּרַחֲמִים וְשֶׁפָע,
צִפֳּרִים קְטַנוֹת עִם רַגְלַיִּם אֲדְמוֹנִיוֹת,
יוֹשְׁבוֹת עַל בֵּיצֵיהֵן הַמְנֻמָרוֹת,
עֵינֵיהֵן עַל הָעִיר מֻכַּת הַשַּׁפַּעַת.
בְּכָל מָקוֹם אֲחֵר, הַמוֹנֵי עָדָרִים
נִרְחָבִים וּגְדוֹלִים שֶׁל אָיָלִים
נָעִים דֶּרֶךְ הַבּוֹץ הָזָּהוֹב, מַיְלִים עַל מַיְלִים,
בְּשֶׁקֶט וּבְמְהִירוּת בַּמִשׁוֹרִים.
פורסם בגיליון האחרון של עתון 77
שי,
וואו!
השיר מלא התרחשות. צריך הרבה דמיון כדי לתאר נושאים מן העבר הנמצאים על קשת רחבה של זוויות מהן אתה מסתכל על המצב
אהבתי מאוד, במיוחד את העזובה של בית ראשון.
תמיד אמרתי שגם עצב וחורבן יכולים להיות עטופים במילים יפות ומנוקדות וכך נשפכת עליהם נהרה של קסם.
גלית
הי שא"מ
תרגום יפה – תרגומי אודן עד כה, למיטב ידיעתי, לקו באיזהמליציות יותר. כאן ישנה התרוממות הרוח, אבל במילים פשוטות
תודה יובל
כאן הארכתי מעט את המקצב לעומת המקור, אבל בכל זאת השתדלתי לשמור על מקצב זורם ופשוט. שמח שהצלחתי (?)