אילן בלום
  • אילן בלום

        יליד 1962, תל אביב     

שלושה שירים

כבר

 

כל השירים הטובים נכתבו

ואלה שעוד לא נכתבו

 

שלא יכתבו

 

כבר

 

הבנו את הרעיון

 

 

 

 

 

 

"המיתוס הוא אחת ממלכודות האובייקטיביות הכוזבת, שהגבר המלא חשיבות עצמית נופל לתוכו כפתי", סימון דה בובואר

 

 

אני מכיר בזכותה של השכנה ממול לאנונימיות

 

 

 

כשאני מגיע לתל  אביב

אני מרגיש באלמנט

כובש אכזר

יפה נפש נמהר

 

בתל אביב אני לא מכיר את השכן שלי.

 

אני מכיר בזכותה של השכנה ממול לאנונימיות.

 

 

לחיות את הקומפלקס  בלי קונטקס

 

 

 

 

 

 

עוועי משעול

 

 

שומרת דרך, לאן אפנה,

 

 כחרב המתהפכת, עוועי משעול

 

                                                                                    

שוערת ארץ, שדמת אינתום

 

כרדת ערב,  עם בוא היום

 

 

12 תגובות

  1. אילן יקירי, שלום. מכולם אהבתי את השני. אולי כי הוא הכי פחות מייאש. אני שמח שאתה חזרת להיות פעיל בבלוג. אנא ממך, מדוע לא תעלה גם שירים מן העבר. למשל שלושת השירים שפורסמו ב"עמדה". גם בשלושה האלה ניכר ההיבט האקספרימנטלי בכתיבה שלך. תן לנו גם ממאמריך על שירה. שבת שלום. רני.

  2. בשונה מידידי המלומד שלעיל אני נוטה יותר לשיר הראשון, שאני מכנה אותו "שיר אחרון", יענו השיר האחרון שסותם את הגולל על הכול והולך. כמה שהוא פשוט, יש משהו חזק באופן ההבעה שלו, או יותר נכון באופן ההבאה שלו. אהלן אילן

  3. רענן. האם נרמזת פה אגי משעול?

  4. השיר השני משעשע ומעציב בעת ובעונה אחת. השילוב הזה שבין הניכור של העיר הגדולה לבין הסכסוך הישראלי-פלסטיני ו"ההלבשה" שלו על יחסי שכנות בתוך העיר – מבריק.
    יופי.

  5. חלש, שטוח ויומרני.

  6. תודה למגיבים, אהלן רני ויחזקאל.
    סבינה, לא היתה לי כוונת מכוון לרמוז במכתם לאגי משעול. אני יכול להאשים בהשתמעות האפשרית הזאת את התת מודע שלי/את הסתמי ו/או את אדי האלכוהול. מכל מקום, אני לא שולל פרשנות-יתר כלשהי.
    שחר מריו, סחתן. אילן.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לאילן בלום