יומולדת לגיל ונ.ב, "מוקש לוגי"

10-4-2010– מתינו ממתינים בסוף תור הזיכרון היומיומי, כתבתי לעצמי פעם והנה זה מוכיח כנכון שוב, היום.

יום הולדת לגילי.

הילד בן שלושים.ומה יש לו? מה יש לי? זיכרונות מארבע שנים. כי מה היו השנים אחרי זה? ריק.בור שחור עמוק.

הייתי רוצה בחלומות לראות אותו בן ארבע, לבקר לזמן קצר בזמנים ההם. אבל גם בחלומות אני רואה אותו בבי"ח. מה זה אומר? שהפנמתי את גילי בשנותיו האחרונות כצורתו האמתית?

מפשפשת בזיכרון מחפשת דבר מה מאותן ארבע שנים לספר לכם.

הילד בן שלושים, יכולתי להיות כבר סבתא.משחקי ה"אילו"…לוקחים אותי כל פעם לתחנה יותר רחוקה. המון הצטלבויות בהן יכולתי לבחור כך או אחרת. בסופו של דבר אני מגיעה לזו שנקראת אם לא הייתי עולה לארץ.

אבל לא מצטערת, רק מדהים אותי כל פעם מחדש לחשוב מה היה אילו. אולי בגלל זה כל כל כך אהבתי את הסרט "דלתות מסתובבות".

אילו נסענו לנפוש בחו"ל כמו שחשבנו- ולא היה מקבל את המנינגיטיס

אילו לא נכנסנו להריון מיד אחרי שהתחתנו- והיינו מחכים קצת

אילו למדתי בבצלאל במקום במדרשה

אילו לא הגעתי לתלמה ילין והייתי לומדת ב"בליך" (למדתי שם שבועיים קשים)

אילו לא עלינו לארץ והיינו נשארים באורוגוואי

אילו לא הייתה הפיכה באורוגוואי ואבא לא היה נעצר ע"י המשטר הצבאי שחיפש את "היהודים העשירים" (אספר בהזדמנות. שוחרר נקי כפי שנכנס, וזכה במשפט דיבה)

ואני חושבת שזו התחנה האחרונה בשיר האילו שלי, כי אז אולי לא היינו עולים, במרץ 1973 , והכל היה אחרת בהחלט. בשלב כלשהו הייתי עולה לארץ, זה ודאי.

ואני מתבוננת סביבי ועל חבריי ואומרת לעצמי "יכול להיות כך, וכך או כמו אצל ש' או אצל מ'. מי יודע…?

התאריך הזה לוקח אותי לשאלות של למה, איך, מה קרה. והמסקנה, התשובה בסופו של דבר היא "כי ככה".

וככה זה כן תשובה.

אז שיהיה זה סוג של נר נשמה לגילי.