בננות - בלוגים / לוסי אלקויטי / "הערות על הסינמטוגראף"
לעת עתה אני כאן
  • לוסי אלקויטי

    ילידת אורוגואי (1958), בארץ משנת 1973. בוגרת תלמה ילין והמדרשה למורים לאמנות. קורסים ב"בסיס- בי"ס לפיסול".סדנאות בנושא ספרות ילדים ב"בית אריאלה",תל-אביב. עד כה ארבע תערוכות יחיד: "קולות אילמים", גלריה עשרים וארבע, תל-אביב , "קליגרפיה פיגורטיבית" באגף לאמנות עכשווית במוזיאון חניתה, "לפעמים בחושך", גלריה טובה אוסמן, תל-אביב, "ללא שם", מכללת דוד ילין. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובחו"ל. הוצאתי לאור שלושה ספרי ילדים בהוצאת "כנרת", ואיירתי לאחרים. חברה באקו"ם . יותר פרטים אפשר לקרא ב- www.lucyelkivity.com  ולראות מבחר עבודות מתחומים שונים.

"הערות על הסינמטוגראף"

 

על השולחן הקטן, בצד הכורסא הנוחה, תמיד יש כמה ספרים לקריאה מקבילה. מאחר ואני נרדמת בקלות, במיוחד מקריאה, אני מקפצת בין ספרים כדי להחזיק את הערנות במצב סביר. (גם פרוסת לחם או שקדים עוזר)
יש ספרים שבהם מוצאת השראה לעבודת הציור. ויש ספרים שמוצאת בהם את שעובר עלי ביצירה, בתהליכי החשיבה ורוצה להגיד לכותב: "גמאני! גמאני!"
אחד כזה הוא הספרון הקטן (אך גדול) של רובר ברסון הבמאי "הערות על הסינמטוגראף".

רכשתי אחרי ששמעתי שורה מפיה של מאיה בז'רנו בהשקת ספר השירים היפהפה האחרון של ריקי דסקל. והשורה אומרת :" מראה התנועה גורם לאושר: סוס, אתלט, ציפור". והרי זה מה שמעסיק אותי כבר כמה חודשים. אני בונה, איך לקרא לזה.."ציורים נעים"? אלה מריונטות במובן הפשטני ובהיבט ההפעלה. משיכה בחוט קשור גורמת לאיברים לנוע.

 

מרתק ומרגש בעיני מעמד ה"כבוי" מול מעמד ה"מופעל", רגע המשיכה והתנועה זה קסם.

 

 

העבודות מצוירות בשני הצדדים, בטכניקות וחומרים מגוונים.

עוד מצאתי במחשבותיו של רובר ברסון:

"ליצור אין משמעו לעוות או להמציא אנשים בדברים, אלא ליצור יחסים חדשים בין אנשים ודברים קיימים, כפי שהם". למצא יחסים חדשים…

יש לפעמים תחושה שכבר הכל הומצא באמנות. שכבר הכל נראה. אבל יש להתמקד, כמו שברסון אומר ביחסים. היחסים בציור הם שעושים את העניין. ועל פי היחסים יש לקרא את הציור. יש אין סוף מערכות יחסים.

הוא מצטט את ויוולדי :"כאשר כינור אחד מספיק אל תשתמש בשניים" והאדריכל מיס ואן דה- רו אמר : "פחות הוא יותר".

"על הרעשים להפוך למוסיקה", וזה, אני אומרת, בעזרת הקומפוזיציה, היחסים. 

"אל תרוץ אחרי הפיוטיות. היא תחדור לבדה מבעד למפרקים (לחללים הריקים)" , מתקשר לעניין השארת הלבן, הריק בדף ותפקידו.

יש "שתיקה מוחלטת ושתיקה המושגת על ידי "פיאניסימו" של רעשים". אני מניחה שזה מה שאני עושה באפורים שהם "פיאניסימו".

והמשימה הקשה מכולן: "באך, ליד העוגב, כשתלמידו הביע הערצה כלפיו, ענה: "העניין הוא להקיש על הקלידים בדיוק ברגע המתאים".

 

 

לא בטוחה שיש לי לזה דימוי…

 

 

 

16 תגובות

  1. מירי פליישר

    כתבתי תגובה והיא כנראה נמחקה. אני רוצה להתייחס למה שהעלית. ראשית שמחה שאת מסבירה את המריונטות שלא כל כך הבנתי עד כה. שנית הן מאוד יחודיות לשפת הציור שלך וטעונות. הן גם דורשות חשיבה לעומק מי ומה הן, שזה מבורך באמנות. לדרוש עוד מבט , עוד מחשבה. שפת הציור שלך לדעתי איננה מילולית ומאידך המשפטים שציטטת נותנים גב לחשיבה שלך והם מעניינים מאוד. מה שבעצם מנסים לעשות זו אמנות שהיא שפה אחרת לא של מלים ולהבין אותה. לשמחתי האמנות שלך נוגעת באבסטראקט והמלים הם רק מוזיקה נלווית. היא חושנית. הרבה צריך להיכתב על אמנותך לוסי. היא מעניינת מאוד,קלילה וכבדה הומוריסטית ורצינית ואף עצובה אבל שוב מקפצת. יופי. מירי. נראה שלא נמחק הפעם …אומיין

    • מירי יקרה, תודה רבה על התגובה היפה.
      יש במריונטות עוד דברים, בשבילי. הטקסט התאים למחשבות מסויימות. וזה נכון שאני מחפשת הבעה לא מילולית. אהבתי את הניסוח הפשוט של מחשבותיו, ועד כמה הכל רלוונטי לכל האמנות.

      • רוחה שפירא

        לוסי היקרה!
        שמחתי לפגוש כאן מכרים שהתקבלו כאורחים, בעלי תנועה גוון ומעוף בין דפי ספרי (השיר הוא רק תירוץ) ונהיו מְעֵין מפתח המוסיף נופך ורובד לשירים.
        להיות עם יצורי דמיונך וידייך כפי שאת מביאה אותן כאן עם הציטוטים שהבאת ומחשבותייך שלך, זו חוויה מרתקת.
        ציורייך והמריונטות מדברים אותך ללא מילים! תודה!

  2. מקסימות עבודותיך המיוחדות ואוהבת את התאמת המילים לתמונה ,מעט זה הרבה ועל הכל כתבו ואת הכל כבר יצרו, ליצור מערכת יחסים חדשה זהו הערך המוסף
    וליצירותיך יש תנועה וערך מוסף תודה לפוסט מקסים ביותר לוסי

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ללוסי אלקויטי