לעת עתה אני כאן מציירת, מאיירת, אוהבת אותיות ומילים
10-4-2012
יום הולדת לגילי. מדליקה בדרכי נר נשמה.
לגילי לא היה פייסבוק. כי הוא נולד לפני שבכל בית היה מחשב אישי, לפני המשחקים האלקטרוניים, לפני האינטרנט והעידן הדיגיטלי, לפני עידן ערוצי הטלוויזיה המרובים.
10-4-1980 , הילד בן 32.
הוא ראה פרפר נחמד וזהו-זה, והכיר את קשת וענן, וצ'ומפי ואין-שם.
אבל הוא נהנה מהחידושים הטכנולוגיים בתחום ניתוחי המוח!! את הניתוח עשו בקנדה, במכשיר חדיש בשם קוויטרון. ואת טיפולי הכימותרפיה עבר בפרוטוקול העכשווי במחלקה הידועה בעולם לאונקולוגית ילדים בבי"ח בלינסון.
ובכל זאת לא יכל לטבע עצמו. לטבע הזה שממציא וירוסים וחיידקים טובים ורעים. הוא קיבל את הרעים למרות שדווקא היה בצד של הטובים. וכולנו נלחמנו ברעים עם טובי הרופאים. והטבע ניצח. הצד הרע של הטבע ניצח. הצד הזה שלא רואה ילדים קטנים ממטר.
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=233&itemID=11033#post11033
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=233&itemID=15849
יהי זכרו ברוך ,יקרה
כן חנה יקרה, זכרו ברוך
לוסי יקרה
אני שולחת לך חיבוק, כי אין מלים…
נורית
נורית, תודה רבה על החיבוק המנחם
לוסי יקרה, נר הנשמה שלך לגילי מרעיד את הלב. יהי זכרו ברוך.
תלמה יקרה, יהיה ברוך. תודה על הרגישות.
לוסי יקרה,
קראתי שוב הכל ונרעדתי. קשה לצלוח חיים כאלה ולהמשיך להיות חיובי ומלא חיים. ואת מצליחה בכוחות עילאיים.
יש ללמוד ממך.
רות
רות יקרה. תודה שהקדשת לזה זמן, והיית מוכנה לזה שוב.
חייבים להמשיך להתגלגל ולעשות את זה עד כמה שאפשר – טוב.
אני לומדת מהשירים שלך…
לוסי היקרה… יהי זכרו ברוך ונשמתו צרורה בצרור החיים… כאבתי לקרוא… ואני מבין חלק מהדברים על בשרי כאחד אשר גם במשפחתו היה ילד חולה קשה וסיעודי (גם אחי עבר ניתוחי מוח בגיל שנה-שנתיים בשל גידול לא סרטני) הזדהיתי עם הכאב והצער וליבי התהפך בקרבי – אחי עדיין חי במוסד סיעודי ולמרות שהוא בן 28 שנה כיום הוא נישאר כתינוק בן שישה שבועות – גדלתי לצידו מגיל 7 עד י"ב – אני מבין את הכאב בקיצור ומזדהה…
רונן
רונן יקר, אז אתה מבין בריבוע!
אבל החיים חזקים מהכל ואנחנו פה חייבים להמשיך ולהתגלגל הלאה.
תודה
הוא הצמיח הרבה אהבה. וזו ממשיכה לגדול. המילים שלך פרחים.
נעם יקר, תודה. איזו תגובה יפה…אכן הרבה אהבה היה ויש.
לוסי יקרה
לא הכרתי את סיפור הכאב והגבורה שלך.
קראתי עכשיו בקישורים, קשה לעצור את הדמעות.
יהי זכרו ברוך.
רקפת יקרה, לא יודעת אם זו גבורה. באמת. כשנמצאים בחיים האלה, בסיפור המטורף הזה חיים את החיים וממשיכים את היום יום יום יום. מה שחשוב זה לא להפסיק לראות מסביב. ומסביב היו ילדים, ומשפחה, ובית, וארץ ושמים.
תודה על תגובתך.
משתתפת איתך לוסי במעט האפשרי
מירי יקרה, תודה. כאילו חיבקת אותי 🙂
ריקי דסקל היקרה כתבה לי, כנראה לא נקלט. אבל מאחר ואני אוספת חיבוקים, אני מדביקה את זה כאן.
תודה ריקי!
———————
הי לוסינקה
אני מעריכה שתגובתי לא נקלטה
חונק הפוסט שלך , רועד
חיבוק וחג שמח
על הפנים החמודים של גילי רואים בכמה אהבה היה מוקף
לוסי יקרה.נר נשמה שחודר לנשמה הדלקת לוסי יקרה
עפרה
לוסי יקרה!
שבתי וקראתי את כל ה"כמה ילדים יש לך?" 2009 וגם את "נ.ב. מוקש לוגי" 2010 – וכאבתי איתך.
בדרכך את זוכרת, מגוננת ושומרת על גילי שלכם. מישהי כתבה שהזיכרון נספג בתאי הגוף שלך שגידל את גילי. ואכן, הזיכרון זוכר, מפרה, יוצר. הדברים שאת כותבת ומציירת, מלאי נשמה יתרה – והלא זוהי נשמתו שלו החוזרת ונושמת אותך, כאשר את נותנת לה לצאת לאור.
האם חשבת להוציא לאור ממש את ה"יומן" הכתוב, מצויר ומצולם כפי שהבאת אותו בבלוג? נראה לי שהוא אוצר השמור לבעליו אך כפי שראית מקשת התגובות אליך, יש בו ערך מוסף לכל אדם בבחינת "והוא האור" (כשם ספרה של לאה גולדברג), והוא מלא כאב, אהבה ורוך שבין ילד פגוע והוריו, כאשר את היא המגדלת את נשמתו והיא אותך. יהי זכרו ברוך.
שלך, רוחה
רוחה יקרה, תודה על ההשתתפות ב"אזכרה".
מסכימה לגבי הרישום שנעשה בתאי הגוף, והתהליך היצירתי.
אני לא חושבת שהייתי מוציאה לאור יומן כזה, למכירה על המדף. יש מספיק ספרי "אסונות" כאלה. את מציינת ערך מוסף. הערך הזה קם ומתקיים בגלל הקריאות הרגישות שלכם. לא בטוחה שהיה עובר את מבחן העורך הספרותי.
אני מעדיפה יציאה לאור של עבודות באמנות שאני עושה, שכמו שאמרת סופגת, ומהוות ביטוי למה שנירשם בתאים.
עופרה יקרה, גילי נגע וחדר לנשמה של כל אחד. היה חכם ומצחיק (מזל טלה)
רב תודות על ביקורך.
לוסי יקרה, אין לי מילים ואני רק רוצה לחבק אותך באהבה גדולה. הציורים היפים משובבי הנפש שלך כל פעם מרחיבים לי את הלב, עושים לגילי ולנו, עילוי נשמה. חיבוק ענק . חיה אסתר
לוסי יקרה, נר הנשמה הרעיד ועדין רועד , מחבקת אותך ומאחלת לך ולכל משפחתך טוב.
אין מילים לוסי. קוראת ומתבוננת בתמונה
שוב ושוב. גילי המתוק כל כך. זכרו ברוך לוסי. תודה שאת מספרת וכותבת, גם בעיניי זה חשוב מאוד.
כל הכבוד שכמשפחה צלחתם אסון כזה. ואני יודעת, מעט אומנם, כמה זה קשה.
רק טוב.